מכירים את המשפט: "יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"? (בראשית ב, כ"ד). מקורותינו אומרים את זה על הגבר המתמסד, אבל לא אומרים דבר באשר לאשה המתמסדת. יש לי הצעה להשלמת החסר. מה דעתכם על: תעזוב אשה את חברותיה ודבקה בבעלה? אגב, זה נכון גם לגברים ואני בטוחה שגם רווקים וגם רווקות מזדהים עימי.
לדעתי, בנוסף להורים, גם החברה הטובה צריכה ללוות אותך בכניסה לחופה ולמסור אותך לחתן. הרי את ערבי ההוללות, ימי התסכול, לילות הבכי, שיחות הנפש וכל חווית רווקות, טובה או רעה שהייתה לך אי פעם, חוויתן ביחד. מה יותר קלאסי מזה שהיא תלווה אותך במעבר מהרווקות לנישואין? בינינו, היא גם זו שמאבדת אותך לטובת חייך החדשים.
כן, כן, אי שם בדרך למדתי ששלישיות עובדות רק בסרטים. בחיים האמיתיים, צפוף מידי לצלע שלישית ולכן לכל קשר שלי, עם כל חברה, יש תאריך פג תוקף: היום בו אחת מאיתנו תיכנס בשעה טובה לקשר זוגי ממוסד ותחליף את החברה הטובה בבן זוג. ככל שאורכות שנות הרווקות שלי, כך מתחלפות החברות ובכל פעם נאלצת להיכנס לתהליך גמילה מהחברה הטובה - הזמנית, שכולל חמישה שלבים:
בהתחלה אני מכחישה: יש לה חבר חדש, קצת עסוקה, תכף תתאזן ותשוב. אחר כך כועסת: יש לה בחור אז שכחה? נעלמה?! בשלב השלישי עושה משא ומתן עם עצמי: בסדר..אם היום/ השבוע/ החודש היא תחזור לעצמה ותציע שניפגש, אז אפגש איתה, קורה שלפעמים נעלמים קצת. ואז אני נכנסת לדיכאון קל: כולן נעלמות, כולן שוכחות, נותרתי מאחור. לבסוף כמובן משלימה עם המצב: שיהיה לה כל טוב, זה טבעו של עולם ויאללה לבית הקפה הקרוב כדי למצוא חברה חדשה.
עכשיו שלא תתבלבלו, גם אם החברות שורדת את שלב כניסתה לזוגיות או את שלב חתונתה, ממילא ההריון והלידה כבר עושים הפרד ומשול, כך שבשלב כלשהו החברות מוצאת דרכה למסלול ההתרסקות הקרוב.
כן, בטח תגידו לי: "קבלי את זה". "ככה העולם בנוי". "בעיה שלך שאת רווקה". הכל טוב ויפה, רק סורי, יש משהו שאיני מבינה: אם כבני זוג דבקתם רק זה בזו, מה קורה כשאתם צריכה קצת אוויר אחד מהשנייה? ותגידו, החיים לא הופכים למשעממים כשאתם נהיים בועה זוגית מנותקת? וכשכל עולמכם הופך הוא/היא - מה יהיה לכם להציע זה לזו בעוד שנתיים גג? ואם חלילה, בלי לפתוח פה, תיפרדו - מה אז? מי יהיה שם כדי לאפשר לכם נחיתה רכה?
מניסיון, מאוד לא משתלם חוסר האיזון הזה, גם אם זה בשם האהבה, הזוגיות והבעל. אחרי שאני בעצמי שכחתי ונטשתי כמה חברות, למזלי בדרך החכמתי להבין שיהיה בן זוגי מדהים ככל שיהיה, הקפה שלי הרבה יותר טעים ואיכותי כשהוא בא לצד שיחה עם חברה טובה.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.
לדעתי, בנוסף להורים, גם החברה הטובה צריכה ללוות אותך בכניסה לחופה ולמסור אותך לחתן. הרי את ערבי ההוללות, ימי התסכול, לילות הבכי, שיחות הנפש וכל חווית רווקות, טובה או רעה שהייתה לך אי פעם, חוויתן ביחד. מה יותר קלאסי מזה שהיא תלווה אותך במעבר מהרווקות לנישואין? בינינו, היא גם זו שמאבדת אותך לטובת חייך החדשים.
בהתחלה אני מכחישה: יש לה חבר חדש, קצת עסוקה, תכף תתאזן ותשוב. אחר כך כועסת: יש לה בחור אז שכחה? נעלמה?! בשלב השלישי עושה משא ומתן עם עצמי: בסדר..אם היום/ השבוע/ החודש היא תחזור לעצמה ותציע שניפגש, אז אפגש איתה, קורה שלפעמים נעלמים קצת. ואז אני נכנסת לדיכאון קל: כולן נעלמות, כולן שוכחות, נותרתי מאחור. לבסוף כמובן משלימה עם המצב: שיהיה לה כל טוב, זה טבעו של עולם ויאללה לבית הקפה הקרוב כדי למצוא חברה חדשה.
עכשיו שלא תתבלבלו, גם אם החברות שורדת את שלב כניסתה לזוגיות או את שלב חתונתה, ממילא ההריון והלידה כבר עושים הפרד ומשול, כך שבשלב כלשהו החברות מוצאת דרכה למסלול ההתרסקות הקרוב.
כן, בטח תגידו לי: "קבלי את זה". "ככה העולם בנוי". "בעיה שלך שאת רווקה". הכל טוב ויפה, רק סורי, יש משהו שאיני מבינה: אם כבני זוג דבקתם רק זה בזו, מה קורה כשאתם צריכה קצת אוויר אחד מהשנייה? ותגידו, החיים לא הופכים למשעממים כשאתם נהיים בועה זוגית מנותקת? וכשכל עולמכם הופך הוא/היא - מה יהיה לכם להציע זה לזו בעוד שנתיים גג? ואם חלילה, בלי לפתוח פה, תיפרדו - מה אז? מי יהיה שם כדי לאפשר לכם נחיתה רכה?
מניסיון, מאוד לא משתלם חוסר האיזון הזה, גם אם זה בשם האהבה, הזוגיות והבעל. אחרי שאני בעצמי שכחתי ונטשתי כמה חברות, למזלי בדרך החכמתי להבין שיהיה בן זוגי מדהים ככל שיהיה, הקפה שלי הרבה יותר טעים ואיכותי כשהוא בא לצד שיחה עם חברה טובה.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.