כשט"ו באב מגיע נדמה כי סיפור תיבת נח חוזר בגרסתו
המודרנית וכל מי שהסטאטוס שלו הוא "אי-זוגי" מרגיש שנגזר עליו המבול. כן, זהו אחד מאותם הימים
בשנה (שמצטרף לחברו וולנטיין) בו האי-זוגיים מרגישים מתוסכלים על היותם מחוץ לחגיגה.אז מה עושים? משנים תפיסה.
בואו נודה באמת, הרי "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" דבר אחד בלבד: באו
חברות מסחריות ואמרו " יאללה תחגגו ט"ו באב כדי שאנחנו נעלה את ההכנסות". נכון שהיום הזה מוזכר במקורותינו (במשנה, בסוף מסכת תענית) כיום שבו בנות ישראל יצאו
לבושות לבן לכרמים וניסו לפגוש את שאהבה נפשן, אך אני די בטוחה שבכרמים לא
היו מסעדות פאר, שוקולדים, דובים, זרי פרחים ענקיים, תכשיטים ועוד כל-מיני סממנים
מסחריים.
אהבה היא מצרך חינם והיא קיימת סביבנו במיליון גוונים וצורות: בין בני משפחה, בין חברים, אהבה שלנו לעצמנו, אהבה שלנו לעולם ולחיים, אהבה לבעלי חיים, אהבה לתחביבים ועוד ועוד ועוד.
האהבה הזו קיימת בחיינו בכל יום ויום ורצוי לחגוג אותה תמיד!
על כן, מי אמר שהרווקים והרווקות אינם חלק מהחגיגה?
מה מונע מאיתנו לקבוע עם חבר/ה טוב/ה ופשוט לצאת לחגוג את שפע האהבה שכן יש בחיינו, בגווניה ובצורותיה השונים? ואולי במקום ללכת לקנות משהו לבן/בת הזוג, שיתכן ובשלב כלשהו ייזרק לפח או לארון, אנו יכולים ללכת לקנות משהו מפנק לעצמנו או לאדם בחיינו שאנו אוהבים?
אני יודעת. לרובנו המשאלה לפגוש את הזוגי שלנו ולהיות חלק מהחגיגה הכוללת.
אני מזדהה עם זה לגמרי ומאחלת לכולנו שזה יקרה, ובקרוב. ועדיין, אם בינתיים נהיה
אומללים, המצב בטוח לא ישתנה. אז צאו, תיהנו ותחגגו את שפע האהבה בחייכם!
ניפגש בדייט הבא,
ניפגש בדייט הבא,