זהירות, פוסט סופר חושפני ובועט לפניכם.
יום כיפור מתקרב, כולם מדברים על חשבון נפש ומי כמוני יודעת שהאי-זוגיים אינם צריכים את יום כיפור בשביל חשבון נפש. בלוח השנה של האי-זוגיים מסומנים הרבה "ימי חשבון נפש" בשנה:
יום האהבה, חגים, חופשות, לפעמים שבתות, הימים של ארוחות משפחתיות, יום ההולדת, היום שבו חברה מתחתנת או יולדת ועוד ועוד.
ובכל זאת, מגיע כיפור, יש את האווירה הזו, אז כחופרת נפש סדרתית, מחובתי לחשבן לנפש.
רק עניין קטן בסיפור הזה - השנה הנפש שלי מרגישה וחושבת קצת אחרת. אם בכל שנה מיקדתי עצמי בשאלות חשובות בחיי הרווקות, כגון: "מדוע הזוגיות הקודמת לא הצליחה", "במה אני צריכה להשתפר בתוך הזוגיות הבאה", "מה אני יכולה לעשות השנה כדי להגיע לזוגיות", "איזה סגנון גבר אני רוצה בחיי", "מה אני רוצה להרגיש בתוך הזוגיות הבאה", הרי שלאור חוויות שחוויתי השנה, השאלות שלי משתנות.
השנה אני עוצרת לרגע את מרדף הרצון והפעולות לזוגיות ושואלת עצמי: "כשאני אומרת שאני רוצה זוגיות - מה אני בעצם רוצה?" או במילים אחרות: "מה היא זוגיות בשבילי?"
כולנו נחשפים לזוגיות בחיינו: של ההורים, של אחינו הבוגרים, של הסבים והסבתות, של הסרטים / הפרסומות / השירים / הפייסבוק / התקשורת, של הדת ועוד. מכל אלה אנו שואבים דימויים לזוגיות: איך זוגיות צריכה להיראות, כיצד אנו אמורים להרגיש בתוכה, כיצד אנו אמורה להתנהג במסגרתה ועוד.
ואני אומרת: מי אמר שזה מה שנכון לנו? מי אמר שדימויים אלה הם הזוגיות המדויקת עבורנו? מי אמר שיש רק מודל אחד מסורתי לזוגיות?
אנו אנשים שונים. אנחנו נבדלים באישיות שלנו ובתכונות האופי שלנו. יש לנו שאיפות, צרכים ורצונות שונים. חווינו חוויות אחרות אלה מאלה. לכן כיצד ייתכן שכולנו אמורים לרצות את אותה צורת זוגיות, שמתנהגת ושמרגישה באותו האופן?
הוריי נשואים באושר 35 שנים.
כחברה, אנחנו לא יודעים להתמודד עם אנשים שיוצאים מהמסגרת עליה גדלנו והתחנכנו. כפרט, לסלול דרך חדשה תמיד רצופה באתגרים. מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ", שבו יש ארץ אגדות ובה אפשר להשיג שיקוי אומץ, בחיים אנו צריכים להביא את האומץ מתוכנו כדי לחיות את מה שאנחנו באמת רוצים וזה חברים אומר ש"אנחנו כבר לא בקנזס" (מתוך "הקוסם מארץ עוץ"). אנחנו בארץ עוץ רצופת האתגרים.
ומה אני רוצה מבחינה זוגית? תוכלו לקרוא פה.
יום כיפור מתקרב, כולם מדברים על חשבון נפש ומי כמוני יודעת שהאי-זוגיים אינם צריכים את יום כיפור בשביל חשבון נפש. בלוח השנה של האי-זוגיים מסומנים הרבה "ימי חשבון נפש" בשנה:
יום האהבה, חגים, חופשות, לפעמים שבתות, הימים של ארוחות משפחתיות, יום ההולדת, היום שבו חברה מתחתנת או יולדת ועוד ועוד.
ובכל זאת, מגיע כיפור, יש את האווירה הזו, אז כחופרת נפש סדרתית, מחובתי לחשבן לנפש.
רק עניין קטן בסיפור הזה - השנה הנפש שלי מרגישה וחושבת קצת אחרת. אם בכל שנה מיקדתי עצמי בשאלות חשובות בחיי הרווקות, כגון: "מדוע הזוגיות הקודמת לא הצליחה", "במה אני צריכה להשתפר בתוך הזוגיות הבאה", "מה אני יכולה לעשות השנה כדי להגיע לזוגיות", "איזה סגנון גבר אני רוצה בחיי", "מה אני רוצה להרגיש בתוך הזוגיות הבאה", הרי שלאור חוויות שחוויתי השנה, השאלות שלי משתנות.
השנה אני עוצרת לרגע את מרדף הרצון והפעולות לזוגיות ושואלת עצמי: "כשאני אומרת שאני רוצה זוגיות - מה אני בעצם רוצה?" או במילים אחרות: "מה היא זוגיות בשבילי?"
כולנו נחשפים לזוגיות בחיינו: של ההורים, של אחינו הבוגרים, של הסבים והסבתות, של הסרטים / הפרסומות / השירים / הפייסבוק / התקשורת, של הדת ועוד. מכל אלה אנו שואבים דימויים לזוגיות: איך זוגיות צריכה להיראות, כיצד אנו אמורים להרגיש בתוכה, כיצד אנו אמורה להתנהג במסגרתה ועוד.
ואני אומרת: מי אמר שזה מה שנכון לנו? מי אמר שדימויים אלה הם הזוגיות המדויקת עבורנו? מי אמר שיש רק מודל אחד מסורתי לזוגיות?
אנו אנשים שונים. אנחנו נבדלים באישיות שלנו ובתכונות האופי שלנו. יש לנו שאיפות, צרכים ורצונות שונים. חווינו חוויות אחרות אלה מאלה. לכן כיצד ייתכן שכולנו אמורים לרצות את אותה צורת זוגיות, שמתנהגת ושמרגישה באותו האופן?
למשל: מי אמר שכולנו אמורים למצוא בן זוג כדי לגור איתו, להתחתן איתו ולהקים עמו משפחה? מי קבע בכלל שבני זוג בהכרח חייבים לגור ביחד או אמורים לרצות להזדקן ביחד? מי הכניס לנו לראש שזוגיות גורמת לנו להרגיש מרחפים על ענן תמידי מוקף פרפרים?
הוריי נשואים באושר 35 שנים.
דודתי בחרה בגיל 40 לחיות את חייה עם גבר גרוש + 2, מבלי להתחתן איתו ומבלי להביא ילדים ביולוגיים משלה. גם היום, אחרי 20 שנים, היא אומרת שהייתה בוחרת באותו הדבר.
חברה שלי בחרה לצאת עם גרוש עם שני ילדים. הם נישאו בטקס שאינו דתי והביאו ביחד ילדה.
ההורים של חברה אחרת בחרו להתגרש בסביבות גיל 50.
חבריי החד-מיניים חיים בזוגיות וחלקם הביאו ילדים בהורות משותפת.
זוג חברים שלי, שנשואים עם ילדה, בחרו בהסכמה משותפת, לשלב בחיי הנישואין שלהם פרטנרים נוספים למיטה.
חברתי בת ה-33 בחרה להביא ילד לבד מתרומת זרע.
ההורים של חברה אחרת בחרו להתגרש בסביבות גיל 50.
חבריי החד-מיניים חיים בזוגיות וחלקם הביאו ילדים בהורות משותפת.
זוג חברים שלי, שנשואים עם ילדה, בחרו בהסכמה משותפת, לשלב בחיי הנישואין שלהם פרטנרים נוספים למיטה.
חברתי בת ה-33 בחרה להביא ילד לבד מתרומת זרע.
יש סיפורים מפורסמים על זוגות שבחרו לנהל זוגיות נפלאה בשתי דירות שונות, כמו מירב מיכאלי וליאור שליין.
אז כן, יש גם זוגיות אחרת והיא נמצאת סביבנו, איתנו, בתקשורת ובפייסבוק.
רק נשאלת השאלה: מה קורה כשמישהו מאיתנו מעז לומר שהוא רוצה אחרת?
רק נשאלת השאלה: מה קורה כשמישהו מאיתנו מעז לומר שהוא רוצה אחרת?
בואו נהיה אמיתיים. אם מישהו רק מעז לומר שהוא רוצה אחרת מכולם, אנו מסמנים אותו מיד כ:"חריג"',"שרוט", "לא משתלב", "בעייתי", "אגואיסט" ועוד שלל תכונות חיוביות שאנו מייחסים לו.
לכן הדרך ש"בעלי התעוזה" עוברים, עד שהם מעזים לבחור אחרת, היא דרך תלאות. כך יוצא שלפני שאנו אמיצים מספיק כדי לבחור על-פי הבטן שלנו והצורך שלנו, אנו עוברים מלחמה פנימית עצומה כדי להתיישר למודל זוגיות שהסביבה יצרה. וכשאנו לא מצליחים - אנו מרגישים הרבה דפוקים לפני שאנו מרגישים אנשים נורמאליים ואמיצים שבוחרים את חייהם ואת דרכם באופן לגיטימי. ומדוע זה כך?
כי לשבור תבניות זה תמיד קשה - גם למי ששובר אותן וגם לסביבתו.
לכן הדרך ש"בעלי התעוזה" עוברים, עד שהם מעזים לבחור אחרת, היא דרך תלאות. כך יוצא שלפני שאנו אמיצים מספיק כדי לבחור על-פי הבטן שלנו והצורך שלנו, אנו עוברים מלחמה פנימית עצומה כדי להתיישר למודל זוגיות שהסביבה יצרה. וכשאנו לא מצליחים - אנו מרגישים הרבה דפוקים לפני שאנו מרגישים אנשים נורמאליים ואמיצים שבוחרים את חייהם ואת דרכם באופן לגיטימי. ומדוע זה כך?
כי לשבור תבניות זה תמיד קשה - גם למי ששובר אותן וגם לסביבתו.
כחברה, אנחנו לא יודעים להתמודד עם אנשים שיוצאים מהמסגרת עליה גדלנו והתחנכנו. כפרט, לסלול דרך חדשה תמיד רצופה באתגרים. מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ", שבו יש ארץ אגדות ובה אפשר להשיג שיקוי אומץ, בחיים אנו צריכים להביא את האומץ מתוכנו כדי לחיות את מה שאנחנו באמת רוצים וזה חברים אומר ש"אנחנו כבר לא בקנזס" (מתוך "הקוסם מארץ עוץ"). אנחנו בארץ עוץ רצופת האתגרים.
ומה אני רוצה מבחינה זוגית? תוכלו לקרוא פה.
איזו התנסות חוויתם בחייכם שבה שברתם תבניות ומסגרות?
מה נתן לכם את האומץ לייצר את ההתנסות הזו?
ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.