הדייט הראשון שלנו היה מדהים.
צללתי לתוך עיניו הירוקות. הקשבתי לדבריו ואהבתי כל מילה: באופן החשיבה ובדרך ההתבטאות. הם הספיקו לי כדי לדעת שאני רוצה עוד ממנו. עוד הרבה ממנו (עוד על הדייט הראשון הזה בפוסט "דרוש בחור").
נפגשים לדייט שלישי: שבת מהממת ביחד. משיכה, התרגשות וחיבור מהנשמה, בשילוב ים ואוכל - אנחנו כבר מרגישים מעבר לעננים וכל אחד מתאפק לשמור את רגשותיו המהירים והעזים לעצמו.
מתיישבים על הספה בביתי, נינוחים. תוך כדי צפייה בסרט האהוב עליי, "אשה יפה" (שזכיתי לחוות אותו גם במציאות- ראו בפוסט "משחק מקדים מושלם"), מדברים על תוכנית החומש של כל אחד מאיתנו (נו מהשאלות ראיון עבודה האלה: מה את/ה רוצה ב-5 השנים הקרובות). הוא יורה לאוויר: "אני רוצה ילדים רק בעוד 4 שנים". כבר שמעתי סיפורים על גברים שזרקו משפטים כאלה באוויר והפכו לבעל ולאבא מרצונם בתוך שנה וחצי, לכן הגבתי בשיא האדישות ובחיוך: "בסדר מאמי, יעבור לך". סיימנו יום מדהים.
אני כבר רוצה ובשלה לבעל ולילדים ואני אומרת זאת באופן גלוי. הוא עוד רוצה לטעום מהחיים הנטולים. אם אשאר איתו - לא אוכל לבוא אליו בטענות שאינו רוצה ילדים בזמן שלי, שכן אמר לי את הדברים בהכי אמיתי שיש. אם אשחרר אותנו לדרכנו הנפרדות - מי מבטיח לי שאמצא את הגבר שלי בטווח הזמן הזה ואביא עימו ילדים? הרי גם תמיד קיימת האפשרות שהזמן יעשה את שלו והבחור שלי ישנה דעתו וירצה אחרת, מוקדם מן הצפוי. ומעבר לכל, אני רוצה זוגיות בשביל זוגיות ולא רק בשביל ילדים.
אז נשארנו ביחד. לא יכולה לוותר על בחור שכל כך טוב לי איתו. אני מאושרת ומאוהבת. וככל שאני מאושרת ומאוהבת יותר, כך עיני נוצצות יותר למראה תינוקות ברחוב. הוא רואה את החיבור העז שלי לאנשים הקטנים והמטריפים האלה. כשאני רואה נשים בהריון, מרגישה כאילו ההריון שלהן נמצא בגוף שלי. ולמרות זאת, אחרי שנים, חוזרת לאמצעי המניעה. בכל בוקר מרגישה בחילה, כאילו הגוף שלי מאותת לי שכל הסיפור לא בא לו בטוב: שאני אולי טומנת ראשי בחול, אולי משקרת עצמי או אולי מקווה לשווא.
ארבעה ימים לפני חגיגות יום ההולדת שלי אנחנו רבים על נושא שאינו תינוקות. הוא יוצא מהדלת. מריבה שיכולה להיפטר בפשטות ובקלות, הופכת למלחמת עולם. הוא נעדר מיום הולדתי ויש לי ימים ארוכים לחשוב עם עצמי. מבינה שיש פה סיפור רקע עמוק יותר: נושא הבייבי הופך לבום! הבנה סמויה של שנינו שאנו במקומות אחרים בחיים וזה לא עומד להשתנות בקרוב. כשמסתכלת מהצד על הדברים, מתבהרת לי תובנה פשוטה: אם הכתובת נמצאת על הקיר וזו כתובת שאיני מסוגלת להכיל בקבלה מלאה ובשלווה, מוטב לעזוב עכשיו בפחות כאב, מאשר להצטער ביותר כאב אחר כך. מבינה שכל אדם צריך להיות אותנטי ונאמן לרצונותיו. אומנם יש לאותנטיות ולנאמנות העצמית מחיר, אך לחוסר שלהן יש מחיר כבד יותר. שום אהבה לא תשרוד ויתור או הקרבה כל כך עמוקים לאורך שנים. נפרדים.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.
צללתי לתוך עיניו הירוקות. הקשבתי לדבריו ואהבתי כל מילה: באופן החשיבה ובדרך ההתבטאות. הם הספיקו לי כדי לדעת שאני רוצה עוד ממנו. עוד הרבה ממנו (עוד על הדייט הראשון הזה בפוסט "דרוש בחור").
נפגשים לדייט שלישי: שבת מהממת ביחד. משיכה, התרגשות וחיבור מהנשמה, בשילוב ים ואוכל - אנחנו כבר מרגישים מעבר לעננים וכל אחד מתאפק לשמור את רגשותיו המהירים והעזים לעצמו.
מתיישבים על הספה בביתי, נינוחים. תוך כדי צפייה בסרט האהוב עליי, "אשה יפה" (שזכיתי לחוות אותו גם במציאות- ראו בפוסט "משחק מקדים מושלם"), מדברים על תוכנית החומש של כל אחד מאיתנו (נו מהשאלות ראיון עבודה האלה: מה את/ה רוצה ב-5 השנים הקרובות). הוא יורה לאוויר: "אני רוצה ילדים רק בעוד 4 שנים". כבר שמעתי סיפורים על גברים שזרקו משפטים כאלה באוויר והפכו לבעל ולאבא מרצונם בתוך שנה וחצי, לכן הגבתי בשיא האדישות ובחיוך: "בסדר מאמי, יעבור לך". סיימנו יום מדהים.
אני כבר רוצה ובשלה לבעל ולילדים ואני אומרת זאת באופן גלוי. הוא עוד רוצה לטעום מהחיים הנטולים. אם אשאר איתו - לא אוכל לבוא אליו בטענות שאינו רוצה ילדים בזמן שלי, שכן אמר לי את הדברים בהכי אמיתי שיש. אם אשחרר אותנו לדרכנו הנפרדות - מי מבטיח לי שאמצא את הגבר שלי בטווח הזמן הזה ואביא עימו ילדים? הרי גם תמיד קיימת האפשרות שהזמן יעשה את שלו והבחור שלי ישנה דעתו וירצה אחרת, מוקדם מן הצפוי. ומעבר לכל, אני רוצה זוגיות בשביל זוגיות ולא רק בשביל ילדים.
אז נשארנו ביחד. לא יכולה לוותר על בחור שכל כך טוב לי איתו. אני מאושרת ומאוהבת. וככל שאני מאושרת ומאוהבת יותר, כך עיני נוצצות יותר למראה תינוקות ברחוב. הוא רואה את החיבור העז שלי לאנשים הקטנים והמטריפים האלה. כשאני רואה נשים בהריון, מרגישה כאילו ההריון שלהן נמצא בגוף שלי. ולמרות זאת, אחרי שנים, חוזרת לאמצעי המניעה. בכל בוקר מרגישה בחילה, כאילו הגוף שלי מאותת לי שכל הסיפור לא בא לו בטוב: שאני אולי טומנת ראשי בחול, אולי משקרת עצמי או אולי מקווה לשווא.
ארבעה ימים לפני חגיגות יום ההולדת שלי אנחנו רבים על נושא שאינו תינוקות. הוא יוצא מהדלת. מריבה שיכולה להיפטר בפשטות ובקלות, הופכת למלחמת עולם. הוא נעדר מיום הולדתי ויש לי ימים ארוכים לחשוב עם עצמי. מבינה שיש פה סיפור רקע עמוק יותר: נושא הבייבי הופך לבום! הבנה סמויה של שנינו שאנו במקומות אחרים בחיים וזה לא עומד להשתנות בקרוב. כשמסתכלת מהצד על הדברים, מתבהרת לי תובנה פשוטה: אם הכתובת נמצאת על הקיר וזו כתובת שאיני מסוגלת להכיל בקבלה מלאה ובשלווה, מוטב לעזוב עכשיו בפחות כאב, מאשר להצטער ביותר כאב אחר כך. מבינה שכל אדם צריך להיות אותנטי ונאמן לרצונותיו. אומנם יש לאותנטיות ולנאמנות העצמית מחיר, אך לחוסר שלהן יש מחיר כבד יותר. שום אהבה לא תשרוד ויתור או הקרבה כל כך עמוקים לאורך שנים. נפרדים.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.