זהירות, Fakebook לפניכם: על הזיוף שברשת החברתית

מכירים את זה שאתם נכנסים לפייסבוק, רואים את האנשים ששינו סטאטוס ל"מערכת יחסים" או את התמונות של ההיא שבהריון / ההם שחוגגים שנת זוגיות על גג העולם / ההוא שארגן הצעת נישואין סופר - רומנטית ואתם מרגישים שהחיים שלכם נמצאים עמוק מתחת לחפירות הבלתי נגמרות של הרכבת הקלה?

זה לא שחלילה אתם לא שמחים בשמחת חבריכם לפייס. ההפך. אתם מאוד מפרגנים: בפייס, מחוצה לו ובתוך תוככם. רק מה? באותה נשימה אתם גם אומללים מהפוסט שלהם. מדוע? כי אתם רוצים גם.
אתם רוצים להיות כמוה או כמוהו או כמוהם כי הם נראים ממש מאושרים. הם מחייכים, הם יפים, הם נהנים, הם כותבים זה לזו "חיים שלי" ו"אהבה שלי" ו"יפה שלי" - יש מישהו שלא רוצה את זה לעצמו? פוס משחק. אני לא רוצה להפריע לכינורות המנגנים, רק אני שאלה קטנה: מאיפה אתם יודעים שכל האנשים האלה באמת מאושרים???

חשבתם על האפשרות שהחמודה שבהריון עברה מספר טיפולי הפרייה כואבים וכעת התברכה סופסוף ולכן מרגישה צורך להראות את הריונה לעולם? ואולי המשקיען שארגן הצעת נישואין מטורפת לא תמיד היה מאושר מזוגיות ובעבר הלב שלו התרסק מאכזבה? ואולי הזוג שבדיוק שינה סטאטוס ל"מערכת יחסים" רבים 3 פעמים בשבוע במינימום, שאתם כבר מעדיפים סטאטוס "רווק/ה" ולא להיות במקומם?
לזה אני קוראת Fakebook. (פייק מה? .. למה פייק? מה רע בזה? נו.. חכו רגע.. תקראו עוד קצת)

לפעמים הפייסבוק הזה הוא שקרן לא קטן. הוא צריך לגרום לנו להיכנס אליו מספר פעמים ביום כדי שנפגוש את הפרסומות ואת המודעות הממומנות ונפרנס המון אנשים, אז הוא דואג שנראה הרבה תמונות של אנשים שמחים. אנחנו האנשים שמעלים את התמונות האלה וזה לגיטימי ומובן. זה חלק משיתוף מסוים, שמאפיין אותנו היום, וזה אפילו תורם ברבדים שונים. עם זאת, מה שהפייס לא מציג לנו זה את את הרגעים המבאסים של אותם האנשים המשתפים כי הרגעים האלה לא מצטלמים טוב ולא גורמים לנו לפנטז ולצרוך כל מיני מוצרים ושירותים. וחוץ מזה, גם ככה, אנחנו מתעניינים בדשא הירוק יותר של השכן ולא במזבלה שלו. אז אנחנו משווים עצמנו לאנשים ואין לנו מושג מי האנשים האלה או מה קורה בחייהם בזמן ובחיים שמחוץ ל - Fakebook: אנחנו חושבים שההריון בא לחמודה בקלות ובטבעיות, שמעולם לא נשבר ליבו של מציע הנישואין ושהיחסים של הזוג עם תמונות הטיולים והכיף טובים. אנחנו הולכים בעולם במחשבה שלכולם יש ולנו אין, כאשר אולי לנו יש הרבה יותר. אנחנו מדוכאים ומבואסים ומרגישים לא מוצלחים, ועל מה ולמה? בגלל ה - Fakebook שמציג לנו תמונה צרה של נקודה אחת בזמן?

אולי האנשים בפייס מעמידים פני מאושרים ואולי הם מאושרים באמת. נראה לי שהאמת עוברת אי שם באמצע. כל אחד פעם מאושר ופעם עצוב ובוחר מה להציג ומתי. וגם אם הוא הכי מאושר בעולם כי הוא בחו"ל או במערכת יחסים או מתחתן או Whatever, זה עדיין לא אומר שמה שגורם לו להיות מאושר, יגרום גם לנו אושר בנקודת הזמן הזו. הרי לכל אחד מאיתנו מתאים משהו מסוים בטיימינג שונה. זה מה שעושה כל אחד מאיתנו יחיד ומיוחד בעולם.

אז מיוחדים שכמונו, בואו נפסיק להשוות עצמנו לאחרים ונתמקד בעצמנו. אנחנו רוצים יותר מחיינו? מעולה. אני תמיד אומרת שלרצות יותר זה מניע נהדר לפעולה, להתפתחות ולצמיחה. השאלה איך רוצים יותר ומה קורה בדרך להגשמה. אנחנו יכולים להשתמש בהישגים של אחרים לא כמקור השוואה לחיינו "האומללים", אלא כמקורות השראה עבורנו: גם אנחנו יכולים, גם לנו יש וגם לנו יהיה. עוד ועוד. פשוט צריך לזוז ולפעול. בדיוק כמו ההם מהפייס.

שתפו אותי: מהי גישתכם בנוגע לפרסום חייכם האישיים בפייס?

ניפגש בדייט הבא.

כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

THE X-FACTOR: כשהאקס והדייט נפגשים

אריק ברמן שר: "היא רושמת את המספר ודווקא אז אתה נזכר בחיוך של האקסית" כן כן, דווקא כשנדמה לכם שיצאתם מדיכאון אחרי פרידה והמשכתם הלאה, קורה הדבר הבא.

דייט ראשון עם בחור, שלאורך כל תקופת דיכאון הפרידה שלי מהאקס, משחק במשחקי חיזור. מחליטה שבכי ובאסה כבר לא טובים לי לעור הפנים (בכל זאת, מלח, קמטים, שקים מתחת לעיניים) ולכן נותנת צ'אנס למחזר. הוא אוסף אותי מהבית, בדיוק בזמן שקבענו. מגיעה למטה, מופתעת שהזמין מונית (טוב נו, אם שותים לא נוהגים). מחכה לי מחוץ לרכב בהופעה מרשימה: ג'ינס, חולצה מכופתרת, ז'קט קליל וחתיכי, חצי מגף עור. פותח לי את דלת הרכב בג'נטלמניות. מריחה את ריח הבושם הנעים שלו. יש רק הזדמנות אחת לרושם ראשוני והבחור מיטיב לנצל את זה.
"נלך לפאב טוב שאני מכיר, זה בסדר מבחינתך?"
"מעולה. נשמע שכבר תכננת הכל, כמו שצריך" מפרגנת לו.
מגיעים למקום. תור ארוך ארוך ארוךךךךך בכניסה ורשימת המתנה נצחית. הוא מרים טלפון, מישהי מגיעה ומכניסה אותנו. מתיישבים על הבר. הברמן מכיר אותו ומפנק אותנו במהלך הערב. בקיצור, הבחור חשב על כל הפרטים.

הערב מתקדם. האלכוהול עולה, האווירה משתחררת ובדיוק אז שומעת מישהו עומד מאחוריי ואומר לי: "לא מאמין שאני רואה אותך כאן".
האקס בכבודו ובעצמו. הבעת פניי משתנה ל- :-0. בולעת את מילותיי. לא יודעת איך להתחיל להגיב. הוא מנצל את שתיקתי ואומר:
"התפללתי שכאשר אפגוש אותך בפעם הראשונה, זה לא יהיה כשאת עם בחור" (למה אלוהים? למה דווקא הערב???).
"השיחה הזו אינה מתאימה כרגע. תהנה מהערב שלך" - אני עונה. הוא הולך, אני חוזרת לנשום.
"הכל בסדר?" שואל הדייט שלי.
"כן, הכל טוב". מאלצת חיוך.

האקס אומנם עזב את אזור הפיגוע, אך משלחת מלאכי רעים מגיעה - חבריו התומכים. מדד האלכוהול שלהם גבוה, ביחס הופכי למדד העכבות. "את לא אמיתית. הוא מתחרפן בחוץ ואת מבלה לך פה בדייט? צאי החוצה ודברי איתו. זה המינימום שאת יכולה לעשות"- זורקים לעברי ודואגים שארגיש רע עם עצמי. 
"הילה, אני מבין שיש פה קטע עם האקס. בואי נעשה את זה פשוט. את עדיין בקטע שלו? כי לי לא מתאים להיתקע במשולש רומנטי". שואל הבחור ובצדק.
אין לי מושג מה לעשות. לכודה בין עבר לעתיד ושאלת X-Factor אחת.
לוקחת שנייה של מחשבה ועונה: "תראה, סיימנו את הקשר. איני רוצה לחזור אליו, אבל אתה יודע, רגשות והיסטוריה לא נעלמים ביום. זה בסדר מבחינתך שאצא לדבר איתו ואבהיר את הנושא? "לא מאמין שאני מסכים לזה, אבל תצאי" - הוא עונה.

יוצאת החוצה. נותנת חיבוק לאקס: "אתה יקר לי וחשוב לי ותמיד תהיה בליבי. הייתה לנו ההזדמנות שלנו. הייתה לנו תקופה נפלאה שהסתיימה כי הפסיקה להיות נפלאה ואנו לא רואים עתיד ביחד כרגע. כנראה לא סתם נפגשנו כשאני בדייט, אחרי תקופה ארוכה שבה הייתי בבאסה ממך. זו ההזדמנות של שנינו לשחרר זה את זו ולהמשיך הלאה. בוא נשאיר את העבר מאחור, נתמקד בהווה ונאפשר לכל אחד מאיתנו לבנות את העתיד".

ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

מחוות קטנות וחמודות שגברים עשו למעני

שוב הגיע היום הזה בשנה - וולנטיין. יש כאלה שהיום הזה משמח אותם והם רואים בו הזדמנות לחגיגה, יש כאלה שהיום הזה מעציב אותם כי הם מרגישים בודדים או מאוכזבים, יש כאלה שהיום הזה מעורר בהם ציניות וביקורת על אהבה וזוגיות המחוברים לתרבות הצריכה, יש כאלה שאדישים ליום הזה. ויש עוד אנשים, אותם אני הכי אוהבת, אנשים אוהבים שנהנים לפנק את בן או בת הזוג במהלך כל השנה ואינם צריכים תאריך מוגדר.

אז לכבוד הוולנטיין החלטתי לשתף אתכם בדברים הקטנים והחמודים שגברים עשו למעני, ללא קשר לתאריך מוגדר מראש, סתם כי בא להם לפנק. זו הזדמנות בשבילי לומר להם שוב פעם תודה והזדמנות בשבילכם לקבל רעיונות להפתעות קטנות וחמודות, בהתאמה למה שרלוונטי אליכם:

עודד ושימח אותי כשהייתי עצובה - תודה לבחור שלאחר כמה ימים בהם הייתי עצובה בא אליי הבייתה, העיר אותי מהשינה, חיכה שאתארגן ולקח אותי ליום כיף של קניית דברים קטנים שעושים לי שמח, כמו גרביים עם כיתוב, פיג'מה חמודה, קרם גוף שאני אוהבת ועוד קטנות. כל האנרגיה שלי השתנתה לאחר מכן והעצב חלף - לא בגלל המתנות, אלא בגלל האכפתיות שלו.

התחשב בעייפות שלי והקל עליי - תודה לבחור שלאחר יום ארוך שהיה לי, של עבודה ולימודים, הכין לי ארוחת ערב עם כל מה שאני הכי אוהבת, בזמן שאני התפנקתי לי במקלחת חמה. ברגע אחד התמלאתי באנרגיה חדשה.

עשה בשבילי מחווה מתוקה כידיד - תודה לידיד ששמע אותי מקטרת בט"ו באב על כך שאני לבד ושבא לי כבר גבר שיפנק אותי ואפנק אותו, ובעקבות כך בא אליי והביא לי אריזת שוקולד טעימה ומקושטת הכי יום האהבה שיש - כבר לא הרגשתי לבד והבנתי שאהבה ופינוקים יכולים לבוא במליון צורות וממגוון של אנשים.

העלה לי חיוך על הבוקר - מי שמכיר אותי יודע שמבחינתי אין בוקר טוב לקום בו מוקדם (טוב אולי מלבד במקרה קצה שנקרא שדה תעופה). תודה לבחור שדאג שקולגה שלי בעבודה ישים לי על השולחן אריזת שוקולד קליק, שהוציא ממנה את כדורי השוקולד השחורים והשאיר לי מלא מלא כדורי שוקולד לבנים כי זה מה שאני עושה כשאני אוכלת קליק. זה הגיע עם פתק מהמם וכל זה פשוט גרם לבוקר שלי להיות בוקר נפלא, גם בשעה מוקדמת.

היה יצירתי למעני - תודה לבחור ששם בעיתון, שבו אמא שלו עבדה, תמונה שלי עם ברכה לכבוד השחרור שלי מהצבא, בימים שקראנו עיתונים. זה אמנם מביך אבל זה שהשקיע מחשבה מיוחדת ומקורית כדי להפתיע אותי, ריגש אותי מאוד.

הראה לי שרצונותיי חשובים לו - תודה לבחור ששלח לי אריזת מקס ברנר הבייתה וכתב על הפתק: "רצית ללכת למקס ברנר בדייט האחרון שלנו ולא הייתי קשוב לרצונך, אז הבאתי את מקס ברנר אלייך". וזה סופר מיוחד כי לא כעסתי ולא הערתי לו כשלא הלכנו לאן שרציתי והוא בכל זאת בחר לעשות מעין תיקון.

ויתר על ערב שחשוב לו בשביל לשמח אותי - תודה לבחור שויתר מיוזמתו ומבלי שביקשתי על הערב פוקר השבועי שלו, שממש חשוב לו והוא הולך אליו בהקפדה גם חצי מעולף, כדי לחגוג איתי חצי שנה לזוגיות. פשרות הדדיות בזוגיות הופכות אותה ליותר נעימה.

קיבל אותי כמו שאני והכיל את זה - תודה לידיד שבכל פעם שבה אנו נפגשים בסופ"ש בא לאסוף אותי מהבית, גם כשזה עיקוף בשבילו, זאת למרות שיש לי רכב משלי. הוא עושה זאת כי יודע שבשבת בא לי חופש מההגה אחרי שכל השבוע אני שעות על הכבישים. הוא לא שופט אותי על הרצון הזה, אלא מקבל, מכיל ועושה.

לשמחתי יש לי עוד רשימת מחוות ארוכה, אך אעצור פה כי מה שהיה חשוב לי להעביר לכם באמצעות הדוגמאות זה שמדובר במעשים שאינם עולים הרבה כסף ואינם מצריכים השקעת זמן ואנרגיה מרובים, אך נותנים תחושה שרואים אותנו, שקשובים לנו, שאכפת מאיתנו וזה מרחיב ומשמח את הלב ואת הנשמה של כולנו, יותר מכל כסף וחומר שבעולם.

מאחלת לכם שתמלאו כל יום מחייכם באהבה ושתשבצו את מערכות היחסים שלכם בדברים קטנים ונעימים שמביעים אכפתיות.


ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים בנושא זוגיות ואהבה ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.