מכירים את זה שאתם נכנסים לפייסבוק, רואים את האנשים ששינו סטאטוס ל"מערכת יחסים" או את התמונות של ההיא שבהריון / ההם שחוגגים שנת זוגיות על גג העולם / ההוא שארגן הצעת נישואין סופר - רומנטית ואתם מרגישים שהחיים שלכם נמצאים עמוק מתחת לחפירות הבלתי נגמרות של הרכבת הקלה?
זה לא שחלילה אתם לא שמחים בשמחת חבריכם לפייס. ההפך. אתם מאוד מפרגנים: בפייס, מחוצה לו ובתוך תוככם. רק מה? באותה נשימה אתם גם אומללים מהפוסט שלהם. מדוע? כי אתם רוצים גם.
אתם רוצים להיות כמוה או כמוהו או כמוהם כי הם נראים ממש מאושרים. הם מחייכים, הם יפים, הם נהנים, הם כותבים זה לזו "חיים שלי" ו"אהבה שלי" ו"יפה שלי" - יש מישהו שלא רוצה את זה לעצמו? פוס משחק. אני לא רוצה להפריע לכינורות המנגנים, רק אני שאלה קטנה: מאיפה אתם יודעים שכל האנשים האלה באמת מאושרים???
אתם רוצים להיות כמוה או כמוהו או כמוהם כי הם נראים ממש מאושרים. הם מחייכים, הם יפים, הם נהנים, הם כותבים זה לזו "חיים שלי" ו"אהבה שלי" ו"יפה שלי" - יש מישהו שלא רוצה את זה לעצמו? פוס משחק. אני לא רוצה להפריע לכינורות המנגנים, רק אני שאלה קטנה: מאיפה אתם יודעים שכל האנשים האלה באמת מאושרים???
חשבתם על האפשרות שהחמודה שבהריון עברה מספר טיפולי הפרייה כואבים וכעת התברכה סופסוף ולכן מרגישה צורך להראות את הריונה לעולם? ואולי המשקיען שארגן הצעת נישואין מטורפת לא תמיד היה מאושר מזוגיות ובעבר הלב שלו התרסק מאכזבה? ואולי הזוג שבדיוק שינה סטאטוס ל"מערכת יחסים" רבים 3 פעמים בשבוע במינימום, שאתם כבר מעדיפים סטאטוס "רווק/ה" ולא להיות במקומם?
לזה אני קוראת Fakebook. (פייק מה? .. למה פייק? מה רע בזה? נו.. חכו רגע.. תקראו עוד קצת)
לפעמים הפייסבוק הזה הוא שקרן לא קטן. הוא צריך לגרום לנו להיכנס אליו מספר פעמים ביום כדי שנפגוש את הפרסומות ואת המודעות הממומנות ונפרנס המון אנשים, אז הוא דואג שנראה הרבה תמונות של אנשים שמחים. אנחנו האנשים שמעלים את התמונות האלה וזה לגיטימי ומובן. זה חלק משיתוף מסוים, שמאפיין אותנו היום, וזה אפילו תורם ברבדים שונים. עם זאת, מה שהפייס לא מציג לנו זה את את הרגעים המבאסים של אותם האנשים המשתפים כי הרגעים האלה לא מצטלמים טוב ולא גורמים לנו לפנטז ולצרוך כל מיני מוצרים ושירותים. וחוץ מזה, גם ככה, אנחנו מתעניינים בדשא הירוק יותר של השכן ולא במזבלה שלו. אז אנחנו משווים עצמנו לאנשים ואין לנו מושג מי האנשים האלה או מה קורה בחייהם בזמן ובחיים שמחוץ ל - Fakebook: אנחנו חושבים שההריון בא לחמודה בקלות ובטבעיות, שמעולם לא נשבר ליבו של מציע הנישואין ושהיחסים של הזוג עם תמונות הטיולים והכיף טובים. אנחנו הולכים בעולם במחשבה שלכולם יש ולנו אין, כאשר אולי לנו יש הרבה יותר. אנחנו מדוכאים ומבואסים ומרגישים לא מוצלחים, ועל מה ולמה? בגלל ה - Fakebook שמציג לנו תמונה צרה של נקודה אחת בזמן?
לזה אני קוראת Fakebook. (פייק מה? .. למה פייק? מה רע בזה? נו.. חכו רגע.. תקראו עוד קצת)
אולי האנשים בפייס מעמידים פני מאושרים ואולי הם מאושרים באמת. נראה לי שהאמת עוברת אי שם באמצע. כל אחד פעם מאושר ופעם עצוב ובוחר מה להציג ומתי. וגם אם הוא הכי מאושר בעולם כי הוא בחו"ל או במערכת יחסים או מתחתן או Whatever, זה עדיין לא אומר שמה שגורם לו להיות מאושר, יגרום גם לנו אושר בנקודת הזמן הזו. הרי לכל אחד מאיתנו מתאים משהו מסוים בטיימינג שונה. זה מה שעושה כל אחד מאיתנו יחיד ומיוחד בעולם.
אז מיוחדים שכמונו, בואו נפסיק להשוות עצמנו לאחרים ונתמקד בעצמנו. אנחנו רוצים יותר מחיינו? מעולה. אני תמיד אומרת שלרצות יותר זה מניע נהדר לפעולה, להתפתחות ולצמיחה. השאלה איך רוצים יותר ומה קורה בדרך להגשמה. אנחנו יכולים להשתמש בהישגים של אחרים לא כמקור השוואה לחיינו "האומללים", אלא כמקורות השראה עבורנו: גם אנחנו יכולים, גם לנו יש וגם לנו יהיה. עוד ועוד. פשוט צריך לזוז ולפעול. בדיוק כמו ההם מהפייס.
שתפו אותי: מהי גישתכם בנוגע לפרסום חייכם האישיים בפייס?
ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.