דפים

2 ק"מ מעל כל היתר: סיפורו של דייט ראשון.

בדרך כלל מהלך הדייטים ידוע מראש: ערב, יוצאים לפאב או לבית קפה, שותים, מקשקשים וסוגרים את הערב, אצלו או אצלי (סתם נו...דייטים, לא סטוצים). יש מצב לגוון קצת את הדייטים? (רעיונות מחכים לכם פה). מסתבר שבחור אחד שהזמין אותי לדייט חשב בדיוק כמוני. 

בחור שהסתובב באחד ממעגלי חיי (הסיפור המלא ממתין פה), החליט להזמין אותי לדייט ראשון שונה לגמרי ולהוכיח לי שיש לו: "2 ק"מ מעל כל היתר" (סאבלימינל וגלעד ויטל):
"יש לי טרקטורון. בא לך שניפגש אצלי במושב בשבת בבוקר ונצא לרכיבת שטח עליו?"
"נשמע מגניב. אתה בטוח שתעמוד בקצב?" ;-)
"עוד נראה. מכין לנו ערכת שטח".

איך ארביץ הופעה לדייט שטח על טרקטורון? נעלי ספורט לדייט לא בא בטוב. מתפשרת על מכנס צמוד שמדגם אותי היטב, חולצה בצבע חי ונעלי בובה. מתיזה דאורדורנט בכמות (שלא תהיה פאדיחה) ובושם הכי חזק ועמיד שיש (נמשכים גם באמצעות חוש הריח, לא?). שיער פזור, בתקווה שיחזיק מעמד.


יוצאים לשטח. כמה מדליק לראות בחור עם כזה כלי (אויש נו, תירגעו). שמה ידיי על מותניו, מתקרבת אליו ואוחזת חזק כי צניחה חופשית לא בתוכנית היום. הוא נוהג בזהירות ושומר עלינו - נותן לי ביטחון. מתחלפים. אני נוהגת. הוא אוחז בי ברכות ושומר שלא אפול. מאיצה מהירות. מגלה לו את האקסטרימית החבויה בי. הוא מופתע. חוצים מים, בוץ עף עלינו. עוברים אזור משופע, בטעות מקפיצה בקטנה את הטרקטורון באוויר. אופס. כמעט הרסתי לו את הכלי. הוא לוקח את זה בקלילות ובצחוק. בדרך עוצרים לפיקניק ליד מים מפכפכים עם ערכת השטח שהכין: פירות, נשנושים ושתייה. הבחור פינק. שאפו.
חוזרים כשהשמש מתחילה להנמיך גובה והשמיים נצבעים בצבע כתום. שנינו מלאים בתערובת בוץ - זיעה. הוא מציע שנשטוף רגליים עם צינור המים שבגינה, כי אם לא מספיק שיש לו כלי, הביא גם צינור (נו..סיכמנו כבר שתירגעו). אוחזת בצינור ומתיזה על שנינו מים. עכשיו גם בוציים וגם רטובים. זה בול.בול דייט כמו שאני אוהבת.

אז כן, דייטים יכולים גם להיראות אחרת ואפילו להיות מאוד מהנים. קצת אדרנלין, קצת שמש, קצת שטח - וכל ההיכרות יכולה לקבל זווית מעניינת ושונה. נכון, בילוי כזה לא מתאפשר בדייט ראשון רגיל, אבל כן יכול להתאפשר בדייטים הבאים. 

אילו הצעות יש לכם לדייט מקורי/חוויתי?
כיצד לדעתכם דייט חוויתי משפיע על דינאמיקת ההיכרות?

ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

"ערה?" הצעות משלל גברים

אחת ל..אני מקבלת הודעה באחד מהנוסחים הבאים:
"יאללה, את ספונטנית?", "עד כמה את קלילה?" וכמובן, המפורסמת מכולן: "ערה?".
ההודעות הללו מתגנבות לי לסלולר, ללא שום הכנה מוקדמת, בשעת יום או לילה, ובדרך כלל גם ממספרים שאיני מזהה, שכן כבר מזמן מחקתי אותם.

הגבר השולח הודעה זו מגיע בשלל דמויות:

רווק משועמם, עומד להתחתן או נשוי מבולבל, ידיד לשעבר או אקס - שרב עם בת הזוג שלו או נפרד ממנה, פרוד או בהליכי גירושין, גרוש שרוצה ליהנות מהחופש החדש.
איכשהו, בסקירת מספרי הטלפון שלהם בסלולר, אני המאושרת שזכיתי לעלות בגורל (אריאלה..איפה את, איפה?).

המצחיק שכל אחד מהם בא עם הצעה, שכאשר אני מסרבת לה, אני זוכה לתארים כגון: "לא ספונטנית", "כבדה" ו-"חושבת יותר מידי".
אז מאמי, תן לי לספר לך משהו:
אני ספונטנית וקלילה- עם מי שבא לי ומעניין לי. אתה כבר לא ברשימה הזו.
ברור שאני חושבת. חושבת על זה שהתבלבלת קשות: משום מה נדמה לך שאם אני רווקה, אז ערכי המוסר שלי אוטומטית פגומים, כדי שאלך איתך גם כשאתה נשוי/תפוס/פרוד או במנוסה.
עכשיו שלא תבין. אכפת לי ממך ורוצה שיהיה לך טוב. באמת. ועדיין, זה שפעם היינו ידידים/בני זוג/בתהליך, לא מקנה לך חופשי חודשי אצלי לכל החיים.
ותזכור עוד משהו: זה שאני רווקה, לא מעיד על כך שהלו"ז שלי בהכרח פנוי כרגע או שבא לי להקשיב לבלבולי או בולבולי המח שלך.

אז בפעם הבאה כשתצטרך רווקה תורנית, עדיף שתלך לחבר מתוסבך כמוך, ותעזוב אותי, הרווקה השפויה - בעלת הערך העצמי הגבוה, בשקט. ואגב, סתם שתדע, אם במקרה, בדיוק כשסימסת, היה בא לי על משחקים או שעשועי מיטה, יש מסביבי מספיק גברים פנויים שאני יכולה לסמס להם: "ער?" ;-)


ניפגש בדייט הבא,

כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים בנושא דייטים וזוגיות ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

מודלים שונים של זוגיות

זהירות, פוסט סופר חושפני ובועט לפניכם.
יום כיפור מתקרב, כולם מדברים על חשבון נפש ומי כמוני יודעת שהאי-זוגיים אינם צריכים את יום כיפור בשביל חשבון נפש. בלוח השנה של האי-זוגיים מסומנים הרבה "ימי חשבון נפש" בשנה:
יום האהבה, חגים, חופשות, לפעמים שבתות, הימים של ארוחות משפחתיות, יום ההולדת, היום שבו חברה מתחתנת או יולדת ועוד ועוד.


ובכל זאת, מגיע כיפור, יש את האווירה הזו, אז כחופרת נפש סדרתית, מחובתי לחשבן לנפש.
רק עניין קטן בסיפור הזה - השנה הנפש שלי מרגישה וחושבת קצת אחרת. אם בכל שנה מיקדתי עצמי בשאלות חשובות בחיי הרווקות, כגון: "מדוע הזוגיות הקודמת לא הצליחה", "במה אני צריכה להשתפר בתוך הזוגיות הבאה", "מה אני יכולה לעשות השנה כדי להגיע לזוגיות", "איזה סגנון גבר אני רוצה בחיי", "מה אני רוצה להרגיש בתוך הזוגיות הבאה", הרי שלאור חוויות שחוויתי השנה, השאלות שלי משתנות.
השנה אני עוצרת לרגע את מרדף הרצון והפעולות לזוגיות ושואלת עצמי: "כשאני אומרת שאני רוצה זוגיות - מה אני בעצם רוצה?" או במילים אחרות: "מה היא זוגיות בשבילי?"


כולנו נחשפים לזוגיות בחיינו: של ההורים, של אחינו הבוגרים, של הסבים והסבתות, של הסרטים / הפרסומות / השירים / הפייסבוק / התקשורת, של הדת ועוד. מכל אלה אנו שואבים דימויים לזוגיות: איך זוגיות צריכה להיראות, כיצד אנו אמורים להרגיש בתוכה, כיצד אנו אמורה להתנהג במסגרתה ועוד.
ואני אומרת: מי אמר שזה מה שנכון לנו? מי אמר שדימויים אלה הם הזוגיות המדויקת עבורנו? מי אמר שיש רק מודל אחד מסורתי לזוגיות?
אנו אנשים שונים. אנחנו נבדלים באישיות שלנו ובתכונות האופי שלנו. יש לנו שאיפות, צרכים ורצונות שונים. חווינו חוויות אחרות אלה מאלה. לכן כיצד ייתכן שכולנו אמורים לרצות את אותה צורת זוגיות, שמתנהגת ושמרגישה באותו האופן? 
למשל: מי אמר שכולנו אמורים למצוא בן זוג כדי לגור איתו, להתחתן איתו ולהקים עמו משפחה? מי קבע בכלל שבני זוג בהכרח חייבים לגור ביחד או אמורים לרצות להזדקן ביחד? מי הכניס לנו לראש שזוגיות גורמת לנו להרגיש מרחפים על ענן תמידי מוקף פרפרים?

הוריי נשואים באושר 35 שנים. 
דודתי בחרה בגיל 40 לחיות את חייה עם גבר גרוש + 2, מבלי להתחתן איתו ומבלי להביא ילדים ביולוגיים משלה. גם היום, אחרי 20 שנים, היא אומרת שהייתה בוחרת באותו הדבר. 
חברה שלי בחרה לצאת עם גרוש עם שני ילדים. הם נישאו בטקס שאינו דתי והביאו ביחד ילדה.
ההורים של חברה אחרת בחרו להתגרש בסביבות גיל 50.
חבריי החד-מיניים חיים בזוגיות וחלקם הביאו ילדים בהורות משותפת.
זוג חברים שלי, שנשואים עם ילדה, בחרו בהסכמה משותפת, לשלב בחיי הנישואין שלהם פרטנרים נוספים למיטה.
חברתי בת ה-33 בחרה להביא ילד לבד מתרומת זרע.
יש סיפורים מפורסמים על זוגות שבחרו לנהל זוגיות נפלאה בשתי דירות שונות, כמו מירב מיכאלי וליאור שליין. 
אז כן, יש גם זוגיות אחרת והיא נמצאת סביבנו, איתנו, בתקשורת ובפייסבוק.
רק נשאלת השאלה: מה קורה כשמישהו מאיתנו מעז לומר שהוא רוצה אחרת?
בואו נהיה אמיתיים. אם מישהו רק מעז לומר שהוא רוצה אחרת מכולם, אנו מסמנים אותו מיד כ:"חריג"',"שרוט", "לא משתלב", "בעייתי", "אגואיסט" ועוד שלל תכונות חיוביות שאנו מייחסים לו.
לכן הדרך ש"בעלי התעוזה" עוברים, עד שהם מעזים לבחור אחרת, היא דרך תלאות. כך יוצא שלפני שאנו אמיצים מספיק כדי לבחור על-פי הבטן שלנו והצורך שלנו, אנו עוברים מלחמה פנימית עצומה כדי להתיישר למודל זוגיות שהסביבה יצרה. וכשאנו לא מצליחים - אנו מרגישים הרבה דפוקים לפני שאנו מרגישים אנשים נורמאליים ואמיצים שבוחרים את חייהם ואת דרכם באופן לגיטימי. ומדוע זה כך?
כי לשבור תבניות זה תמיד קשה - גם למי ששובר אותן וגם לסביבתו.

כחברה, אנחנו לא יודעים להתמודד עם אנשים שיוצאים מהמסגרת עליה גדלנו והתחנכנו. כפרט, לסלול דרך חדשה תמיד רצופה באתגרים. מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ", שבו יש ארץ אגדות ובה אפשר להשיג שיקוי אומץ, בחיים אנו צריכים להביא את האומץ מתוכנו כדי לחיות את מה שאנחנו באמת רוצים וזה חברים אומר ש"אנחנו כבר לא בקנזס" (מתוך "הקוסם מארץ עוץ"). אנחנו בארץ עוץ רצופת האתגרים.

ומה אני רוצה מבחינה זוגית? תוכלו לקרוא פה

איזו התנסות חוויתם בחייכם שבה שברתם תבניות ומסגרות?
מה נתן לכם את האומץ לייצר את ההתנסות הזו?

ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.


תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.