דפים

"חתונה ממבט ראשון" - ניתוח היחסים של רלי ואלעד

כראוי לבעלת הבלוג "כלה בדייט ראשון", אני צופה באדיקות בתכנית "חתונה ממבט ראשון". עזבו רגע את קשקוש החתונה. כולנו יודעים שזה לא אמיתי ולא מחייב וזה בעצם דייט בתחפושת. מה שמעניין בעיני אלו החיים המשותפים שלהם, גם אם קורים בתנאי עריכה והתערבות של ההפקה, שכן כל זוג בתכנית מציף התמודדויות ושאלות המאפיינות רווקים ורווקות בסביבות גיל 30.

הזוג עם ההתמודדות המורכבת ביותר, ובעיני גם הזוג המעניין ביותר, הם רלי ואלעד, שכן היחסים בינהם מעלים המון סוגיות שמעסיקות את כולנו:
 
mako, ערוץ 12, קשת
משיכה פיזית - רלי לא הטעם של אלעד והוא לא מרגיש משיכה פיזית כלפיה. התחושה הזו שלו מעלה דיון סביב משמעות וחשיבות המשיכה הפיזית ביחסים: האם משיכה היא משהו ראשוני - טבעי או יכולה להתפתח עם הזמן? האם אפשר לבנות יחסים זוגיים עם אדם שאנו לא נמשכים אליו במבט ראשון? האם שווה לתת הזדמנות ליחסים עם אדם שאנו לא נמשכים למראה שלו אבל כן לאופי שלו כי תוכן הקנקן יהפוך גם את הקנקן ליפה בעינינו?

התמודדות עם הפחד מדחייה - רלי פוחדת מדחייה והיא מפחדת לצלול לתוך קשר שאין לה בו ביטחון ושאינה מרגישה בו מחוזרת ונחשקת. ייאמר לזכותה שהיא מתמודדת היטב עם הפחד שלה ומאוד מנסה: היא מייצרת לה ולאלעד בית חם, היא מתחברת לחברים שלו, היא מאפשרת לו את המרחב והחופש שהוא צריך, היא חוגגת לו יום הולדת, היא מקיימת איתו שיחות ונוהגת עמו בסבלנות רבה.
 
התמודדות עם פחד מהתמסרות - אלעד נוהג עם רלי בצורה מרוחקת וסגורה. הוא מנתק עצמו רגשית ממנה ומהיחסים. לכאורה הוא מנסה להגן עליה ולא להשלות אותה, אך למעשה הוא מגן על עצמו מפני התמסרות ומחויבות כלפיה. הוא מאוד מעריך את רלי ומזהה אותה כבשלה למערכת יחסים משמעותית, אך נראה שמרגיש שזה גדול עליו וחושש לצלול פנימה - האם חוסר המשיכה שלו אליה זו הסיבה האמיתית שמעכבת אותו או שיש לו פחדים עמוקים יותר? אולי עוד נגלה בפרקים הבאים.
 
ויתור על הפנטזיה - לכולנו יש פנטזיות על זוגיות: איך בן/בת הזוג צריכים להראות, איך ההתחלה אמורה להרגיש, מה צריך לקרות בתוך היחסים ועוד. גם רלי וגם אלעד מתקשים לוותר על הפנטזיה: אלעד מתקשה לוותר על איך שלדעתו צריכה בת זוגו להראות ואילו רלי מתקשה לוותר על הפנטזיה של איך תחילת יחסים אמורה להיות. שניהם חווים פער בין הרצוי למצוי, מה שגורם להם תסכול רב. שניהם צריכים להיפרד מהפנטזיה ולשחק עם הקלפים שניתנו להם כאן ועכשיו.
 
הקדשת משאב הזמן - זמן הוא המשאב הכי יקר שלנו שכן הוא תמיד אוזל מאיתנו ואנו לא יכולים לשלוט בכך. בניית יחסים מצריכה זמן, אבל איך מצד אחד נותנים זמן ומצד שני לא מבזבזים זמן על משהו חסר סיכוי? התכנית הקציבה לכל זוג 40 ימים. כלומר תחמו להם את הניסוי במסגרת זמן ברורה מאוד. רלי מנסה למנף את הזמן הזה ולנצל אותו לבניית זוגיות אמיתית. אלעד פחות: הוא מתעסק בתוך עצמו כל כך הרבה ומפספס הזדמנות שממילא מקדיש לה את זמנו.

מעניין מה יקרה עם רלי ואלעד. הבעיה בתכנית טלוויזיה שיש עריכה וסינון והתערבות של הפקה, כך שריאליטי זה בטוח לא. מה שכן, זו הזדמנות שלנו לצפות בחיים של אחרים וללמוד משהו על עצמנו וכמובן שכל פרשנות היא בעיני המתבונן, או במקרה שלי המתבוננת. אני מאחלת לרלי ולאלעד את התוצאה הטובה ביותר עבורם. אמשיך לעקוב.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
 
תכנים נוספים ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

דייטיפ: נקודת איזון בין גברים לנשים

"מי שאני רוצה - לא רוצה אותי. מי שרוצה אותי - אני לא רוצה" - מכירים את התחושה הזו? הרבה רווקות ורווקים מבטאים תחושה זו וגם אני בעצמי הרגשתי כך יותר מפעם אחת.

פעמים רבות כאשר גבר / אשה נתפסים בעינכם אטרקטיביים ומלהיבים, יוצא שהם מביעים בכם פחות התעניינות או חותכים את הקשר. מצד שני, דווקא אלו שמחזרים אחריכם בלהיטות, יוצא שאתם פחות מעוניינים בהם ואתם אלה שחותכים - מדוע זה ככה? האם שוב עובד פה חוק של מרפי הארור הזה? עד כמה שמשחרר להאשים את מרפי בכל תלאות חיינו, כנראה שזה לא הוא, אלא אנחנו.

קחו מאזניים. שימו על כף אחת חפץ בעל משקל - ברור לכולנו שמה שיקרה זה שהכף עם החפץ תרד למטה ואילו הכף השנייה תעלה למעלה. כך בדיוק קורה ביחסים שבהם אתם פוגשים לדייט אדם שאתם מחשיבים איכותי. אתם מגיעה להיכרות עם משקל כבד: ציפיות, רצונות, צרכים וחלומות, מדמיינים את העתיד המשותף שלכם ביחד ועושים תכניות בראש. ברור שאתם מנסים להסתיר את "המשקל הכבד" מהצד השני, אבל זה לא באמת עובד. הצד השני מריח את הלהיטות שלכם מקילומטרים ומבין שאתם בידיים שלו: אין לו אתגר ואין לו סיבה לחזר או להתייחס לחיזורים שלכם. גרוע מכך, אתם עושים הנחות לכל מיני התנהגויות שלו שאינן מוצאות חן בעיניכם ומאפשרים לו להתאמץ הרבה פחות. במילים אחרות: אתם יוצרים חוסר איזון וגורמים לכף שלכם לרדת למטה ולכף שלו לעלות למעלה.


אז איך לחזור לאיזון?
1. להעלות הערכה עצמית
2. לשפוט אדם על פי מעשים לאורך זמן ולא על פי נתונים


הערכה עצמית היא לא סנוביות והתנשאות. הערכה עצמית היא הרגש שאתם מרגישים כלפי עצמכם. אם אתם מרגישים עצמכם כבעלי תכונות וערכים טובים ויכולות גבוהות, אז תנועו בעולם מתוך ההרגשה הזו ותשפטו את כל מה שמסביבכם מתוך העיניים האלה: תפתחו את ליבכם, תכירו אנשים, תיתנו מעצמכם ותבחרו להישאר בקשר רק עם מי שתרגישו איתו רגש, הערכה ומילוי צרכים הדדיים. במילים אחרות: לא "תמכרו את עצמכם בזול" תמורת כל טיפת תשומי ולא תתלהבו מכל אדם עם נתונים גבוהים. תתפסו עצמכם כבעלי נתונים גבוהים ושגם לכם יש מה להציע ועל כן תנהלו יחסי נתינה וקבלה מאוזנים.

שיפוטיות מהירה, גם היא נשענת על הערכה עצמית: באיזה קטע אתם מתייגים מישהו כאיכותי עוד לפני שאתם מכירים אותו בכלל? מה הצד השני עשה כדי להרוויח מכם את התואר "איכותי" וכדי להרוויח את תשומת הלב והזמן שלכם? "בקרת איכות" לוקחת הרבה יותר מדייט אחד או ממספר דייטים. יש מצב שכאשר תכירו לעומק את הפרטנר, בכלל לא תרצו לבנות איתו את חייכם, גם אם הנתונים שלו נראים מבטיחים. ויש מצב שכן. כדי לדעת את כל זה צריך זמן וסבלנות ובעיקר לא להאיץ את הדרך ולתת כותרות כל כך מהר.

ועם כל ההבנה הזו, אם עדיין אצה לכם הדרך, תלמדו מהנהרות: "הנהרות יודעים שלא צריך למהר. בסוף הם יגיעו לשם, איך שלא יהיה" ("פו הדב"). עם הערכה עצמית וסבלנות גם אתם תגיעו לשם. ועדיף שבצורה מאוזנת.


ניפש בדייטיפ הבא.
כלה בדייט ראשון.


תכנים נוספים ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

תזמון גרוע של מערכת יחסים

האם בחיים הכל זה עניין של תזמון?

יש לי פגישה עם עובד בארגון. מעולם לא פגשתי אותו ואין לי מושג איך הוא נראה. מגיעה לקומה שלו, מבררת מי הוא. המזכירה מפנה אותי אליו. נכנסת למשרד שלו. במבט ראשון, משהו במראה שלו מושך את תשומת ליבי ולא בקטע טוב. לא נעים לומר... הוא נראה טיפה מכוער בעיני.
אנחנו עוברים על תכני הפגישה ותוך כדי מפטפטים על העבודה ובעיקר על החיים. הוא מספר לי על השאיפות שלו, על תחביבים, מחליפים קצת חוויות חו"ל, הוא מתעניין בחיים שלי. השיחה זורמת, הזמן טס ולא ברור איך, אבל פגישה של שעה נמשכה שעתיים. אני מרגישה מוקסמת. הבחור מתגלה לי כאדם כריזמטי, מצחיק, שאפתן והכי מבין ללב אשה. פתאום הוא גבר חתיך ומושך בעיני וממש בא לי עוד זמן איתו. הוא מחמיא לי בגלוי ומצהיר שמאוד נהנה לדבר איתי ושמרגיש שיש כימיה בנינו. גם אני מרגישה את זה. הכל טוב ויפה בסיפור הזה רק אם לא הייתה בעיה אחת: הבחור מאורס ובעוד מספר חודשים צועד לחופה עם בחירת ליבו.

למחרת בבוקר הוא מציע לי שנלך לקפה במטבחון. "קפה בעבודה זה לא מזיק" אני חושבת לעצמי. סך הכל קפה וממילא בסביבת עבודה וליד כולם. אין לנו מה להסתיר. תוך כדי הקפה מקשקשים על השגרה, על עבודה ועלינו כבני אדם. קפה אחד של בוקר היום הופך לקפה בוקר נוסף של מחר ועוד קפה בוקר של מחרתיים ועם הזמן מתווסף גם קפה צהריים משותף. ככה נהיה לנו מנהג יומי של מפגשי קפה בעבודה, שבמהלכם אנחנו מתחילים ממש לחבב זה את זו. יש לנו שפה משותפת, משיכה, תפישת עולם דומה, מטרות דומות. נשמע מושלם. אבל מה עושים עם זה שהוא מתחתן בעוד מספר חודשים? והרי הוא מספר לי על ההכנות לחתונה ועל המפגשים שיש להם עם הספקים והמשפחות.

wallpapercave.com
 כמו בכל בוקר, פוגשת אותו גם הבוקר לקפה:
"סיפרתי לה עלייך."
"סיפרת לה עליי? מה כבר יש לספר?"
"סתם את יודעת. סיפרתי לה שהתחלנו לעבוד ביחד והזכרתי את השם שלך."
בערב אני מקבלת ממנו סמס:" אני חושב עלייך ועל השיחות שלנו."

"וואלה? אני לא ממש יודעת כיצד להגיב לזה"
"תגיבי כמו שמרגיש לך."
"נראה לי שאתה יודע מה מרגיש לי אבל אתה מתחתן בקרוב. זה לא המקום שלי."
"אז מה נעשה?"

"אתה תעשה מה שאתה חושב לחיים שלך. אני אמשיך בשלי. אולי פשוט נפסיק להיפגש בעבודה אם לא חייבים."
"לא. זה לא מה שאני רוצה. אני אוהב אותה ואני איתה המון שנים אבל אני מבולבל ממך.
מה את אומרת, אולי ניסע לצימר לסופ"ש ונברר עם עצמנו?"


אני בהלם מההצעה. לא יודעת איך להגיב לזה. הוא לא עושה לי רושם של טיפוס בוגד ועד היום תמיד נפגשנו בעבודה ליד כולם. לא הסתרנו דבר. מה פתאום הצעה כזו עכשיו?
"אתה יודע שזה לא מתאים. בזמן אחר, במצב אחר, הייתי שמחה לברר איתך מה קורה פה בנינו ולאן זה יכול לצמוח. אבל החיים שלך במקום אחר ואני לא מוכנה להיות האשה השנייה."
אנחנו מתרחקים קצת. עדיין נפגשים לקפה, אבל פחות ולא בכל יום. אני חושבת עליו גם כשאיני בעבודה ואני רואה בעיניים שלו שגם הוא חושב עליי.

יום החתונה מגיע. אני מוזמנת. פוגשת אותו באולם, נותנת לו נשיקה על הלחי: "מזל טוב מאמי. שתהיו מאושרים ביחד". "תודה מהממת. את נראית מדהים." הוא צועד לתוך החופה, כזה חתיך ומרשים. בעוד כמה דקות יהפוך לגבר נשוי. הוא מגניב לעברי מבט ואני מחייכת. מרגישה כאילו כל העולם רואה את המבט הזה בנינו.
אחת הבנות מהעבודה מתקרבת אליי, מחבקת אותי ולוחשת לי: "הוא אמר לי שאת בלבלת אותו ושאם היה פוגש אותך קצת לפני שהחליט להתחתן, מבחינתו הוא היה איתך ואולי את היית פה מתחת לחופה." "אין לדעת מה היה קורה" אני לוחשת לה בחזרה ובאותה נשימה תוהה "מה אם". למזלי הוא יצא לירח דבש ארוך וכאשר חזר מהחופשה, כבר עברתי למקום עבודה אחר. דרכינו נפרדו.

ביני לבינו, אולי זה התזמון שבחיים ואולי זה לא נועד לקרות. כנראה באנו למלא תפקיד קטן וקצר זה בחייו של זו. אין לי תשובות, לחיים יש דרך משלהם. קשה לשלוט על העיתוי שבו אני פוגשת אדם או מרגישה תשוקה למישהו, אך אני כן יכולה לשלוט על מעשיי. במקרה הזה הוכחתי לעצמי שערכי המוסר שלי מספיק יציבים, כך שלא הפלתי עצמי למלכודת יחסים, וזה מה שחשוב. הבנתי גם שאם במבט ראשון המראה של בחור אינו לטעמי, במבט שני הוא יכול להקסים אותי, עד כדי משיכה חזקה אליו ואולי זה השיעור שלי מהסיפור הזה. מעבר לכל ההיגיון, אני מאמינה שלו אני הייתי המיועדת לצעוד איתו לחופה, זה היה קורה. זה לא קרה, אז משחררת וממשיכה הלאה. בעלי נמצא לו אי שם.

ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

התעייפתי מלהיות רווקה

אני יודעת שלנשואים ולנשואים פלוס, חיי הרווקות הנשכחים נראים זוהרים: יש לי החופש לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ועם מי שאני רוצה, יש לפעמים מפגשים שעושים פרפרים בבטן, אני נראית מטופחת ולא מכוסה בפליטות או בפיפי ואם שעות השינה שלי בלילה הצטמצמו זה רק בגלל שבחרתי. ועדיין, עם כל הטוב הזה: התעייפתי מלהיות רווקה.

להיות רווקה זה לנהל אוסף מתחלף מתחת למזרן שלי: החל מתמונות רבנים שמבטיחים זוגיות ובינתיים לא ממש עומדים במילתם, המשך במצה שמורה שהבטיחו לי שיש בה ברכה ובינתיים יש בה רק נמלים, זכוכיות של כוסות ששברו חתנים כשבינתיים הדבר היחיד שנשבר אצלי זה הלב, עלים מוזרים שאין לי מושג מה הם ואיך הגיעו לפה - אולי אני צריכה לנסות לעשן אותם ולראות מה ייצא, סרט כמו של מלכת יופי עם כיתוב "כלה לעתיד" שקיבלתי מכלה - מעניין כמה עתיד צריך לעבור עד שאוכל לפסוק שזה עבר.
הנחמה היחידה היא שהעומס מתחת למיטה מאזן את המקום הרב שמעליה. עכשיו אני בטוחה שמתוך דאגה כנה ונטולת מניעים אקבל ריבוי הודעות בנוסח "ערה?" אז לפי אבא שלי התשובה היא שאני ישנה. על הביציות שלי. שמתייבשות בינתיים.
 
להיות רווקה זה להיכנס לאתר הכרויות ולהתחיל פעולת בלשות שאפילו שרלוק הולמס לא היה צולח: לנחש מי הגבר שמתחת למשקפי השמש כי איכשהו נראה לו מאוד הגיוני לשים תמונה כזו, לבחון תמונות שלו עם אחרים כדי לנחש מה גובהו שכן שאלת הגובה מעליבה חלק מהגברים, לנסות לקבל מידע בעקיפין במה הוא עובד כי כשאלה ישירה היא נחשבת ל"שאלת ראיון עבודה". ואם זה לא מספיק אז גם לזהות האם מדובר ברווק או בנשוי מתחזה.
 
 
להיות רווקה זה להיות אורחת בחתונות ולפעמים המלווה, אבל אף פעם לא הכלה וכשמאחלים לי "בקרוב אצלך" זה לתהות בלב "האמנם?" ומתי זה בדיוק נחשב קרוב? כרגע הקרוב שנראה סביר יותר הוא שאסטרואיד ינחת פה ויחסל את כולנו - האמת תרחיש לא רע בכלל. ככה לפחות כשהאנושות תיכחד אמות רווקה צעירה ולא רווקה זקנה.
 
להיות רווקה זה לשבת בדייט ולהציע לגבר לשלם על הכוס קפה או על היין שהזמנתי כי יש מין משחק דבילי כזה בדייטים. איזה טוב יכול לצאת מהמשחק הזה? אם הוא ייתן לי לשלם הוא יסומן בחשד "לא ג'נטלמן" או "לא עף עליי" או "קמצן". אם הוא ישלם, אני ארגיש חייבת לשחק את המשחק גם בדייט הבא. וזה רק כוס קפה או יין. זוכרים? ולא. אני לא פמיניסטית ולא שובינסטית. אני בחורה שרוצה לצאת לדייט מבלי להצטרך לשחק משחקים.
 
להיות רווקה זה שכאשר אני רוצה לטוס לחו"ל אני צריכה לפנות למעגלי חברים או לחפש שותפים לטיול או לטוס לבד ולספר לעצמי שאני אמיצה ועצמאית וכל הכבוד לי. ראיתי הרבה עולם ובנינו בא לי לראות עולם חדש רק שהוא מצריך ויזה מהסוג הקשוח ועוד לא ממש הבנתי מה נדרש כדי להשיגה. ואם בחו"ל עסקינן אז להיות רווקה זה להכניס ולהוציא אנשים מחיי כאילו אני נתבג טרום ערב חג. רק שהחתימות שהם מחתימים אצלי הוא לא מהסוג שכיף לאסוף.
 
להיות רווקה זה עוד מליון דברים אבל אם קראתם עד לכאן נראה לי שכבר הבנתם את הרעיון. מלבד החופש ורגעי הפרפרים, זה מעייף וזה מתיש וזה ממש לא זוהר כמו שאתם חושבים. כעת לאור מה שכתבתי יש מצב שתכנו אותי ממורמרת או משעשעת או משועממת או צינית או אמיתית או כנה או מצחיקה. תכנו אותי איך שאתם רוצים רק בבקשה מכם אל תכנו אותי רווקה. את הטייטל הזה כבר מיציתי.
 
ניפגש בדייט הבא.
כלה בדייט ראשון.
 
תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

דייטיפ: דרכים שונות לאהוב

"האהבה שלי היא לא האהבה שלו" שר קלפטר והציף נקודה חשובה. לכל אחד דרך שונה לקבל אהבה. אתם מרגישים נאהבים רק כאשר הצד השני ממלא עבורכם צרכים המבטאים עבורכם אהבה. זו אקסיומה.
לכל אחד גם דרך שונה לאהוב. עוד אקסיומה. העניין שלפעמים האהבה של האחר אינה תואמת את דרככם לחוש אהבה ולכן אתם מרגישים לא נאהבים על-ידו/ה - והנה לכם שברון לב. במקום ליהנות מאהבה נפלאה שמשולבת מדרכים שונות, אתם חשים חוסר אהבה הנובע מהשוני וכך אתם חשים תסכול / אכזבה / כעס.
לשמחתכם יש דרכים לגשר על הפער הזה, הנה כמה לפניכם, לכל אחת יתרונות ואתגרים משלה (אפשר לשלב):


1. ללמוד איך נראית אהבה וביטוייה בעיני האחר ולהעריך את האהבה שהצד השני נותן בדרכו, גם אם דרכו שונה מדרכך.

2. לדבר את הצרכים. להגיד מה גורם לכם להרגיש נאהבים. זה אולי לא רומנטי או ספונטני וכנראה שהצד השני גם לא יצליח ליישם במיידי או במדויק, אבל זו בנייה קדימה.

3. לשחרר עצמכם מהצורך באישורי אהבה. תאהבו את עצמכם, מלאו את צרכי האהבה שלכם עבור עצמכם ובכך תשתחררו מהצורך שלכם בביטויי האהבה של הצד האחר. זוהי דרך שתעניק לכם אהבה וחופש אמיתיים.

4. לבחור באדם שמבטא אהבה כמוכם. מה הסיכוי למצוא כזה? יש סיכוי. צריך הרבה סבלנות. זו כנראה תהיה מערכת יחסים הרמונית ונעימה. עם זאת, ברגע שיצוף הפער הראשון המשמעותי בינכם, לא בטוח שתדעו כיצד להתגבר עליו, שכן אתם רגילים להיות דומים.

יש לכם רעיונות נוספים? אשמח לשמוע עליהם.

ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון. 

תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

דייטיפ: דיוק הבחירה הזוגית

היו לי מספר התאהבויות בחיים שהובילו למערכות יחסים משמעותיות.
נראה שהאהבה לבד, חשובה ככל שתהיה, לא הספיקה כדי להוביל אותי בדרך זוגית מאושרת ובטח שלא להוביל אותי לחופה וכך קרה שכל מערכות היחסים שלי הסתיימו (ואין זה משנה מי נפרד ממי).
האכזבה והכאב מפירוק הזוגיות אינו פשוט. מעבר להיפרדות הקשה מאדם מרכזי ואהוב בחיי ולגעגוע שמציף ומציק, יש גם חשבון נפש עמוק וכואב בניסיון ללמוד מהעבר ולפעול בצורה נכונה יותר עבורי בהיכרות ובקשר הבא. לקראת יום הולדתי הבא עליי לטובה, התבוננתי פנימה, חקרתי, כתבתי תובנות ומה שיצא זה שעליי לדייק את הבחירה הזוגית שלי ולהתחבר לגבר שיותר מתאים לצרכים שלי.
אני משתפת אתכם ברשימה שלי. זוהי רשימה מאוד אינדיבידואלית, כך שבטוח שלא אוכל לקצר לכם את הדרך, אך לפחות אוכל לתת לכם נקודות למחשבה.



משיכה פיזית - משיכה פיזית היא אנרגיה שמחברת בין גברים לנשים. אלמלא הייתה משיכה, סביר להניח שהיצורים הכל כך שונים הנקראים "גברים" ו"נשים" בכלל לא היו מתחברים. הבנתי שאני לא יכולה לצאת עם אדם שאיני נמשכת אליו, גם אם יש לו נפש ואישיות שובות לב. עוד הבנתי שאצלי המשיכה עובדת ברגע: או שקיימת או שלא - קצת כמו גברים בעניין זה. הבנתי גם שאם משהו בפיזיות של הגבר מציק לי, כנראה שלא אצליח להתגבר על כך. האם זה אומר שאני יוצאת רק עם אדם בעל סגנון מראה אחד? ממש לא. האקסים שלי נראים שונים מאוד זה מזה. משיכה אינה קשורה למראה חיצוני, אלא קשורה למשהו כימי בלתי מוסבר שקורה בגופינו כלפי האדם האחר. זו אנרגיה שחשובה לי כדי להתחיל קשר.

חיבור אינטלקטואלי - אני תמיד נמצאת במצב למידה וצבירת ידע (וגם במצב חפירה). אני אדם סקרן, אוהבת לנהל שיחות עם אנשים וחשוב לי ללמוד מהם. לכן חשוב לי שגם בן זוגי יהיה בעל ידע. לא משנה לי אם הידע שלו פורמאלי ("תארים") או בלתי פורמאלי, לא משנה לי מה תחומי הידע שלו, העיקר שארגיש שיש לנו נושאי שיחה שמעניינים לנו ושיש לי מה ללמוד ממנו. יש לי הצורך לחוש הערכה לשכל של בן זוגי אחרת ארגיש מעליו וזהו כח הרסני ובלתי אפשרי במערכת יחסים.

רקע משפחתי / דתי / תרבותי / בריאותי - פעם חשבתי שכאשר אני פוגשת גבר, כל מה שחשוב זה מי שהוא היום. חשבתי שהרקע שלו אינו משמעותי ועל כן אני יכולה לצאת עם כל אדם מכל רקע דתי / ארץ לידה / סטטוס משפחתי (מלבד נשוי כמובן) / רקע בריאותי. היום אני מבינה שמי שהיינו בעברנו משפיע על מי שאנו היום ונוכח בהווה: בראיית העולם שלנו, בהתנהגות, בהרגלים, בציפיות, במאפייני הנשיות והגבריות שלנו, בתפקידים שאנו לוקחים על עצמנו, בחינוך שנעניק לדור הבא - כל אלה משפיעים על הזוגיות שלנו. האם זה אומר שאני רוצה לצאת עם אדם מרקע זהה בדיוק לשלי? לא. אני צריכה לצאת עם אדם שיש לי היכולת להכיל את השפעת הרקע שלו על הזוגיות שלנו ושיש לי היכולת להתמודד עם השפעה זו. כמובן שהדבר נכון גם ליכולת ההכלה וההתמודדות שלו עם הרקע שלי.

ציפיות תואמות באשר למטרת הזוגיות - היום אני מבינה שכאשר אני פוגשת גבר שמוצא חן בעיני ואני בעיניו, חשוב שאברר איתו מה מטרת הקשר מבחינתו. כמובן שאעשה זאת בטיימינג המתאים ובצורה שאינה מלחיצה, אך חובה לעשות כן. אני רוצה זוגיות ממוסדת שבה נקים גם משפחה. זו לא בושה ומותר לומר את זה בקול רם! לרצון הזה שלי יש משמעות על שלבי הקשר ועל קצב ההתקדמות. לא כל גבר בהכרח רוצה כמוני. אם לא נשים נושא זה מראש על השולחן, הרי שהציפיות השונות עלולות להתפוצץ לנו בפנים ולייצר כאב לב גדול ומיותר. זה אומר שאין הפתעות לטובה בחיים? בטח שיש. זה אומר שהוא לא יכול להתבשל לרצונותיי תוך כדי תנועה? ברור שכן. אבל בשביל מה לי לקחת את הסיכון? ונכון, יש גם אפשרות ששנינו נגדיר שאנו רוצים אותו הדבר ופתאום משהו בחיים ישנה את הרצון של אחד מאיתנו, אבל כאן כבר נכנסים החיים שלא ניתן לצפות מראש וההחלטות הדינאמיות שצריך להחליט בדרך.

יכולת נתינה - נתינה היא ערך מאוד משמעותי במערכת יחסים. מערכת יחסים טובה נבנית רק כאשר יש נתינה הדדית ואמיתית מהלב, שאינה מתחשבנת ושמטרתה לעשות טוב לאחר. לנתינה יש ערך ריגשי עצום בתוך זוגיות והיא חייבת להיות מותאמת לבני הזוג: כל צד צריך לתת את מה שנכון לצרכים של האחר לקבל את מה שנכון לצרכים שלו. נשמע פשוט? בכלל לא. לאופן הנתינה שלנו נכנסים ערכים של חינוך ותרבות, נכנסים מאפייני אופי של רוחב לב ונדיבות ונכנסת אינטליגנציה רגשית. לכל אחד מאיתנו יש את מה שהוא מסוגל לתת ויש את מה שלא - חשוב שנכיר עצמנו היטב בנושא זה.

הבנתי שאני אוהבת לפנק במתנות ובמסרים חמודים, מוכנה להשקיע אנרגיה וזמן במשפחה ובחברים של הצד השני, מוכנה לתת חופש מסוים לבן הזוג, מוכנה לחפש רעיונות לבילויים משותפים וליזום אותם, אוהבת לייעץ כשאני מתבקשת, שמחה לעזור בדברים פשוטים שיקלו על בן זוגי כשהוא צריך אותם ומוכנה להשקיע בבית כדי שיהיה נעים יותר לשנינו.
במקביל, על מנת להיות שמחה במערכת יחסים חשוב לי לקבל תשומת לב מבן זוגי לרגשות ולמחשבות שלי, לקבל ממנו פינוקים קטנים ומתנות ולבלות עימו זמן איכות בטיולים בטבע, במסעדות ובבתי קפה בסופי שבוע.
כאשר כל אחד מאיתנו מקבל את מה שעונה על הצרכים הרגשיים שלו, אני רואה שיש שמחה ושלווה במערכת היחסים וזה מאוד חשוב. כמובן שמענה לצרכים אינו קורה ביום אחד ואפשר ללמוד את זה תוך כדי הקשר. עם זאת, כן חייבים להיות לשני הצדדים רצון להעניק (תתפלאו, לא כל אדם מסוגל לנתינה) ויכולת ללמוד נתינה שרגישה לצרכי האחר.

ערכים מרכזיים דומים - לכל אחד מאיתנו יש מספר ערכים בחיינו שהם מאוד חשובים לנו וחייבים להתקיים עבורנו כדי שנצליח להסתדר עם האחר. על מנת לדעת למי להתחבר, חשוב שנכיר את הערכים שמובילים אותנו. אצלי לדוגמא, ערכים מובילים הם יושר אישי, חופש, הנאה, חיוביות, הישגיות, פרגון ומשפחתיות. יהיה לי מאוד קשה לצאת עם אדם שאינו מביא לידי ביטוי ערכים אלה.
כמובן שלכל ערך יש סקאלה, כך שישנם ערכים שאני רוצה מימוש גבוה שלהם (כמו יושר) וישנם ערכים שאני יכולה להסתפק בפחות.
צריך לזכור שלירח יש צד מואר וצד אפל, משמע כל ערך מגיע עם רווחים ועם מחירים ואנו צריכים לדעת לקבל את שני צידי הערך (לדוגמא, השגיות יכולה להביא צמיחה ורווחה כלכלית, אך על חשבון זמן זוגי - משפחתי).
אם אין לאדם השני ערך שחשוב לי, משמע שאיני יכולה להיות איתו? תלוי. ברור לי שלהחזיק במחשבה שאשנה את הצד השני זו טעות. לכן זה מצריך ממני לדעת אם אני מסוגלת להתגמש על הערך ובאיזו מידה.

זה הדיוק שלי, נכון לתקופה זו של חיי.
חשוב לזכור שהחיים משתנים ועימם גם הצרכים. מה שנכון לנו היום, לא בהכרח יהיה נכון לו בעוד תקופה. ועדיין, הדיוק הפנימי מהווה לנו מצפן ליצירת הזוגיות המדויקת עבורנו.
ברור שאנו לא יכולים למנוע מעצמנו טעויות, אבל כמו שאמרה בריג'ט ג'ונס: "לא ייתכן שאעשה שוב ושוב את אותה טעות. אני חייבת להתקדם קדימה ולעשות טעויות חדשות".
ומה איתכם? בא לכם ללמוד מטעויות העבר שלכם ולהפסיק לחזור על אותן טעויות? מוזמנים לכתוב באישי ואשמח לסייע.

ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.

דייטיפ: פרמטרים לבחירת בן/בת זוג

מכירים את הרגע הזה שאתם מכירים אדם שכל הנתונים שלו מתחברים לכם בול ואתם בטוחים שלפניכם "האחד"/"האחת" שלכם? גם לי זה קרה. התוצאות מפתיעות ויש בהן טיפ חשוב.
כתוצאה מאילוצי מערכת דיברנו בטלפון במשך שבוע ימים לפני שנפגשנו: עבודה, לימודים, תחביבים, הרגלים. לבחור 4 תארים(!), עובד בתפקיד בכיר בחברה בינלאומית של הוריו, דובר חמש שפות(!), מטייל הרבה בעולם, אוהב טבע. יש לנו נושאי שיחה משותפים וזורמים והרבה הומור וצחוק. נשמע בול בשבילי. מחכה לפגוש אותו.


"תפגשי אותי בת"א ונלך לפאב?"
קובע איתי במתחם תל-אביבי, קרוב מאוד לבית שלו. תחושה לא נעימה ממלאת אותי. מרגישה שאני "על הדרך" בשבילו ולא באמת מעוניין להשקיע מעצמו במפגש עימי. מחליטה לתת לו הקלות ולא לעשות עניין.
2 דקות טרם שעת הש' הוא מתקשר: "הגעת כבר?"
"אני בדרך. כמה דקות שם"
"אז תתקשרי כשתהיי למטה, אני ארד"
חצוף! גם באתי עד אליו וגם צריכה לחכות לו? טוב, אני כבר פה. אנסה לא להיות שיפוטית וכן לתת לזה הזדמנות. נושמת עמוקות ומנסה להישאר חיובית.
מתקשרת אליו מלמטה. הוא בשיחה ממתינה. מנסה שוב, הוא עונה ויורד: "בואי נלך לפאב נחמד שאני מכיר".
"בכיף...אני על עקבים, אז אם אפשר, אשמח להליכה קצרה".
כנראה ששמיעתו סלקטיבית - מצעיד אותי לקצה השני של הרחוב הארוך (לא יכל להגיד לי להגיע עם הרכב לפאב?).

יושבים לדרינק ומקשקשים: הוא אלוף, הוא מדהים, הוא מוכשר, הוא יודע. הוא פה, הוא שם, הוא והוא והוא. נדמה שהוא יצא לדייט עם עצמו - אני רק חלק מהתפאורה. מסיימים את הערב. צועדים בחזרה את כל הדרך.
"אז איפה חנית, במקום בו לא תקבלי דו"ח? (טוב שנזכרת).
"כן, חניתי שם, מאחורי הבניין הזה"
"טוב, אז שיהיה לילה טוב"- כנראה שללוות בחורה לרכב זה לא בנהלים שלו. 

חוזרת מאוכזבת ולא מבינה כיצד ייתכן שבחור עם הישגים כמו שלו נופל בהתנהלות כל כך בסיסית עם בחורה? מצד שני - מה אני רוצה ממנו? אני זו שיצאתי לדייט, שכבר בעת קביעתו נמלאתי בהרגשה לא טובה. אני זו שהאדרתי אותו והנחתי שאם יש לו הישגים אישיים, הוא אוטומטית "גבר החלומות" שלי. על סמך מה עשיתי את זה? על סמך "רשימת האשליה".

"רשימת האשליה" = רשימת נתונים של גיל, מראה, השכלה, תפקיד, סטטוס משפחתי ועוד של הגבר/האשה שאנו רוצים לפגוש. רשימת אשליה מכילה נתונים יבשים שנדמה בטעות כי מימושם משמע התאמה זוגית ואושר בזוגיות, אך לא כך הדבר. הרי תארים לא מקשיבים לכם ומתעניינים בכם, התפקיד בעבודה אינו מחבק ומנשק אתכם וגובה המשכורת שאדם מרוויח אינה מעידה על נדיבותו ועל רצונו לפנק אתכם. 
האם לוותר לגמרי על רשימת האשליה?
לא. רשימת הנתונים היבשים כן חשובה, שכן היא רשימה מסננת שמסייעת לכם להחליט עם מי לצאת לדייט. עם זאת, על מנת להחליט עם מי להמשיך לעוד דייטים ולקשר זוגי, הרשימה חייבת להכיל פרמטרים נוספים.
אז על פי אילו פרמטרים תבחרו עם מי להמשיך לקשר זוגי? כמובן שלפני הכל, תבחרו לפי רגש האהבה. מאוד קשה לנהל קשר זוגי ללא אהבה לצד השני, וזה קשה עוד יותר כשמתחילים האתגרים הזוגיים. והאמת? גם למה לכם? מגיע לכם לחוש אהבה בחייכם, לכן הרגש צריך להיות הראשון להוביל אתכם. ועדיין, סביר להניח שברגע שהפסקתם להאמין באגדות וולט דיסני, כבר הבנתם שמעבר לרגש האהבה, יש עוד פרמטרים המשפיעים על הבחירה שלנו - אלו ה"צרכים רגשיים".

לכל אחד מכם יש צרכים רגשיים שאתם רוצים למלא בקשר זוגי: חלקכם רוצים שיעטפו אתכם באהבה, אחרים רוצים חופש ומרחב. יש מכם הרוצים פרגון ומחמאות, אחרים מעדיפים לפרגן. אולי אתם רוצים שיקשיבו לכם או אולי אתם מעדיפים להקשיב. לחלק משפחתיות חשובה, לאחרים ממש לא. יש הזקוקים לביטחון, יש האוהבים דווקא את הריגוש באי הוודאות. ויש עוד המון המון צרכים רגשיים מגוונים. לאור כך, הרשימה שלכם חייבת להכיל גם מאפיינים הקשורים לתכונות האופי של האדם שאתם רוצים בחייכם וגם רגשות והרגשות שאתם רוצים לחוות איתו במפגש וביחסים.
ונכון, שום אדם בעולם לא ימלא את צרכיכם הרגשיים ב-100%. עם זאת לכל אחד מכם יש מספר צרכים שחייבים להתמלא כדי שתרגישו נינוחים ושלמים בקשר זוגי. אתרו את הצרכים שלכם ובחרו את בן/בת הזוג שלכם על-פיהם. כמובן שגם לבן/בת הזוג שלכם יש צרכים שהם מחפשים למלא אצלכם ולכן חשוב שתבדקו שגם אתם מסוגלים למלא את צרכיהם.
לכמה דייטים לצאת כדי לזהות אם יש סיכוי לממש מענה לצרכים?
יש צרכים שכבר בדייט ראשון אתם יכולים לדעת אם תוכלו למלא עבורכם ועבורם, כמו הקשבה, התעניינות, אכפתיות, משיכה, נדיבות, שמחת חיים, פרגון סבלנות וכדומה. לצידם יש צרכים שרק היכרות מעמיקה יותר תגלה לכם את התשובה. לכן נתבו עצמכם על-פי הגילויים שבדרך, תוך כדי התבוננות בהתאמה למה שחשוב לכם ולהם.
בכל מקרה זיכרו כי האושר הזוגי אינו נמצא בנתונים היבשים, אלא במענה למקומות הרגשיים שלכם - שימו על כך דגש בבחירת הדייטים שלכם ובבחירה עם מי להתקדם ביחסים.

שתפו אותי: מהם הצרכים החשובים לכם ביותר בקשר זוגי?

ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.

תכנים נוספים מחכים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.