מונדיאל: בכל יום שלושה משחקים – הוא רוצה לצפות בכולם. אז נכון, במהלך השבוע הוא עובד וזה לא מתאפשר לו, אבל על המשחק בערב או על כל המשחקים בסופי שבוע הוא לא מוותר. כך יוצא שיש לי גבר שבמהלך חודש שלם, הלו"ז והמיינד שלו תפוסים בפעילות אחת שמעניינת אותו והתוצאה היא שאנחנו לא נפגשים, בקושי יש זמן משותף ויש הרבה בנפרד.
למשחק כדורגל יש זמן פציעות, מחוץ למשחק יש זמן פצועות - המונדיאל הזה הוא חרא קטן, מעין טיפול פסיכולוגי-זוגי דחוס לחודש אחד שחושף את כל מה שבמהלך השנה או השנתיים (בין יורו למונדיאל) או הארבע שנים הצלחת להסתיר אפילו מעצמך. במקרה שלי גיליתי שזה חוסר ביטחון ופחד מאובדן ומאכזבה. במקרים שלכם אולי תגלו משהו אחר.
תבינו, אנחנו זוג טרי, רק כמה חודשים ביחד, גרים בנפרד ואין עדיין שום הבטחה לכאורה בינינו. המשחק פתוח וכל תוצאה אפשרית: ביחד או בנפרד. פתאום חודש שלם מתוך הזוגיות הקצרה שלנו, הגבר שלי בוחר במסך הטלוויזיה על פני זמן איתי. התחושה שמציפה אותי: הוא לא אוהב אותי מספיק, אני לא חשובה לו מספיק. תחושה ילדותית? ברור. הרי זה מגוחך להרגיש שהוא לא אוהב אותי רק בגלל שהוא בוחר בכדורגל. אבל התחושה הילדותית הזו מתגנבת ומעוררת חוסר ביטחון בבחירה שלי בו ופחד שאתייאש ואעזוב או שאולי הוא ייבהל ויעזוב.
הפחד הזה הוא בדיוק כמו להתקשר לאדם אהוב שלא עונה, להיות בטוחה שקרה לו משהו כשבסוף מתברר שהטלפון היה על שקט. כמו להיות לבד בבית, לשמוע רעשים ולהיות בטוחה שנכנס גנב, כשבעצם אלו סתם רעשים מהרחוב. זה הקטע עם פחדים: הם ילדותיים, לא רציונליים, משתלטים וחוזרים, ולמרות שאנו מודעים להיותם פחדים, ברגע שהם צפים הם המציאות. ועם הפחדים שלי אני צריכה להתמודד עכשיו.
הפחד הזה הוא בדיוק כמו להתקשר לאדם אהוב שלא עונה, להיות בטוחה שקרה לו משהו כשבסוף מתברר שהטלפון היה על שקט. כמו להיות לבד בבית, לשמוע רעשים ולהיות בטוחה שנכנס גנב, כשבעצם אלו סתם רעשים מהרחוב. זה הקטע עם פחדים: הם ילדותיים, לא רציונליים, משתלטים וחוזרים, ולמרות שאנו מודעים להיותם פחדים, ברגע שהם צפים הם המציאות. ועם הפחדים שלי אני צריכה להתמודד עכשיו.
וזה לא נגמר פה כי כעת גם לבחור שלי אולי נולדו פחדים: היא לא מפרגנת, היא חונקת, היא לא מבינה את הצרכים שלי, היא מאלצת. וככה המצב מסתבך ואם זמן פציעות מסתיים בתוך חמש דקות, אז זמן פצועות (או פצועים) יכול להיגרר ימים, שבועות, חודשים, לקלקל זוגיות, לסיים זוגיות וגרוע מזה לפתח שיפוט עצמי שלילי על עצמי ועל גברים למשך שנים קדימה: אני לא בנויה לזוגיות, אני חברה לא טובה, גברים שקועים רק בצרכים של עצמם – חייבת דחוף כרטיס אדום למחשבות שלי.
אז מה עושים? האמת? איני יודעת מה חוקי המשחק הזה. גדולים ממני אמרו שמודעות היא כבר מחצית הדרך לפתרון, אז להכיר בפחדים שלי ולהודות בהם בפני עצמי נשמעים לי כמו פתיחה טובה. אחר כך כדאי לדבר עם בן הזוג שלי ולשתף בפחדים. רוב הסיכויים שהפתיחות הזו תקרב בינינו ותאפשר לנו למצוא ביחד פתרונות ופשרות כמו לשריין מראש חלונות זמן לבילוי משותף, לשבץ את היום או את השבוע במחוות אהבה קטנות, לצפות בחלק מהמשחקים ביחד, לשלב את הצפייה במשחקים עם בילוי בפאב או עם זוגות אחרים, לקבוע משהו גדול וכיפי לאחר תקופת המונדיאל, להזכיר זה לזו באופן שוטף את זה שאנחנו כאן ביחד. יש לכם עוד רעיונות? תכלס? עכשיו כשאני חושבת על זה, המונדיאל יכול להיות אחלה הזדמנות להעלות את הזוגיות ליגה.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.
ניפגש בדייט הבא,
כלה בדייט ראשון.
תכנים נוספים ממתינים לכם בדף הפייסבוק: כלה בדייט ראשון.
